הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
סתימת חורים זמנית
 
עילם מילוא ניסה למלא את שעות הערב בתחליף ראוי לעיסוק בספורט, והשתגע
מאת עילם מילוא | 26.03.2013
 

 

>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

 

 

אדם שרגיל לעסוק בספורט באופן קבוע, מחשב בראשו מתי הייתה הפעם האחרונה שהתאמן. יומיים שלושה בלי האובססיה הספורטיבית, מיד גורמים לרמת העצבים לעלות מדרגה. במקרה הזה מדובר בשבוע. כך שהעצבים אוטומטית עלו כמה מדרגות. אבל הבטחתי לעצמי שלא אישבר. אני רוצה לקחת חופש מספורט. לא מעט עושים ספורט כדי להרזות או למנוע השמנה. למזלי, אין לי אף אחת מהבעיות האלו, כך ששבוע של חופש מוחלט לגוף לא יכול להזיק יותר מדי.
 
למרות זאת, כשהבנתי שזה באמת הולך לקרות, צמד המילים שקפץ מיד במוחי היה אין סיכוי. וזה רק חלק קטן מהמחשבות שצצו ברגע שהתקבלה ההחלטה הגורלית. ספורט הוא חלק בלתי נפרד מחיי מאז שאני זוכר את עצמי. זה התחיל עוד מגיל קטן כשהוריי רשמו אותי לחוגי התעמלות וקראטה, והמשיך באהבה שלי לכדור. כבר בגיל 10 התחלתי לשחק כדורסל, ואחרי שנה הבנתי שהמשחק שאני באמת אוהב זה ההוא שמשחקים בו עם הרגליים.

 

מאותו רגע הכדורגל היה תמיד בראש סדר העדיפויות שלי. לפני החברה, החברים ואפילו הלימודים. הטלפון מצלצל, מודיעים לי שיש כדורגל ואני במגרש. מינימום של פעמיים בשבוע הפכו את המשחק ליותר מעוד סתם כיף בשבילי. ביומיום אני די שקט, לא שש להתווכח או להסתכסך עם אנשים. אני בהחלט יודע לעמוד על שלי, אבל בדרך שאינה מתלהמת וצעקנית. על המגרש הסיפור שונה: מדובר בשעתיים שבהן ניתן להוציא אגרסיות. שכן צעקות, ויכוחים ולעיתים גם קללות הם חלק בלתי נפרד מהמשחק. שם אין חברים. הכל, מתנהל, כמובן, ברוח טובה, אבל יש ערך אחד שגורם לכולם לשים את הכל בצד, התחרותיות.

החברים חשבו שהשתגעתי, בעיקר כשפתחתי קבוצות ללא מטרה בוואטסאפ
תצלומים: SXC

כדורגל הוא ספורט שאני מאוד אוהב, אך הפציעות והעומס על הגוף הכריחו אותי למצוא תחומים נוספים כדי להוציא אגרסיות. כך אימונים בחצר הבית וריצות במושב הפכו לחלק מהשגרה השבועית. ברגע שהחלטתי שאצטרך לוותר על כל אלו במשך שבוע, הבנתי ששעות הפנאי שלי יצטרכו להתמלא בדברים אחרים כמו סרטים, טלוויזיה, לבלות יותר עם החברים ואפילו להשקיע יותר בלימודים במידת הצורך, אבל לא באמת האמנתי שזה יקרה.

 

החברה הייתה בטוחה שלא אצליח - אז התערבנו. המפסיד מפנק את המנצח ביום ספא. מכאן כבר אי אפשר להתחרט. ההתערבות העלתה את רמת המוטיבציה שלי לשחקים. ידעתי שאצליח, וכך היה. כל ערב חיפשתי את עצמי. כל יום שעבר היה קשה יותר. היא הצליחה למצוא צדדים חיוביים בהפסד שלה שנראה באופק, בגלל שזכתה ליותר זמן משותף. הזוגיות ממש המריאה לשחקים. והחברים? הם קיבלו יותר טלפונים ומסרונים מהרגיל. הם חשבו שהשתגעתי, בעיקר כשפתחתי קבוצות ללא מטרה בוואטסאפ.

 

אני כל כך רגיל ששעות הערב שלי מוקדשות לעצמי, שבהן אני מתאמן, רץ או משחק כדורגל. ברגע שהן נעלמו מהלו"ז השבועי, הייתי חייב לחשוב על תוכנית חלופית. בכל יום הצלחתי לאלתר משהו אחר. נפגשתי עם חברים רחוקים שלא ראיתי זמן רב, סיימתי ביומיים את אחת העבודות הכי מעיקות שסחבתי עוד מהסמסטר הקודם, והכלבות שלי זכו ליותר טיולים במושב ממה שהן רגילות הבעיה היא שכל הפעולות הללו, היו בסך הכל סתימת חורים זמנית. לא הצלחתי למצוא תחליף ראוי, שיכול לעבוד מדי יום, אפילו רק במשך השבוע הזה.

 

המשפט הידוע לפיו לכל דבר יש תחליף, קיבל אצלי נכשל גדול. זה אולי מתאים לגבי בני אדם, אבל לא לגבי תחביבים. אמנם גיליתי דבר שכבר ידעתי ממזמן: הספורט כל כך ממכר, שאין דרך לברוח ממנו, אבל למדתי  משהו חדש, שהצורך להתבטל ולא לעשות דבר, ממכר לא פחות. וזה מסוכן. סביר להניח שביום הספא שמחכה לי, על חשבון החברה, רמת הכושר לא צפויה להשתפר. עוד יום של בטלה, זה ממש לא מה שחסר לי, אחרי שבוע ההתשה שעברתי. לפחות הפעם אני לא זה שמשלם את המחיר.

 

 

בחזרה לעמוד הראשי של הפרויקט

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©