הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אם זה היה הלם רך
 
למרות שהיא שונאת להיות תלויה באחרים, רוזי חכמון נפרדה מהמכונית לשבוע, והופתעה
מאת רוזי חכמון | 26.03.2013
 

 

>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

 

 

השעה הייתה 08:15. קמתי בבהלה, רצתי לשטוף פנים והתארגנתי בפזיזות. אחרי עשר דקות כבר עמדתי בפתח הדלת, כשבדיוק קיבלתי הודעה "אני מתעכבת קצת, אז קחי את הזמן". מעולה. בדיוק חשבתי שאולי בזמני החופשי אוכל להשקות את הגינה של אימא שלי. היא נורא תשמח שאני עושה משהו למען הבית. האמת שזה דווקא היה לא רע. אף פעם לא יצא לי להקדיש כמה דקות בבוקר כדי לשבת בשמש - רק אני והמחשבות שלי. בדרך כלל אני מתעוררת, וכבר ממהרת לצאת מהבית, ואם אין לי תוכניות, אני פשוט מושכת את הזמן במיטה, ומסרבת להכיר בעובדה שיש עולם בחוץ שמחכה שאתעורר.

 

והנה, בעודי חושבת, הטרמפ שלי הגיע. אני נורא שונאת להיות תלויה באחרים. עוד בילדותי הכנסתי לראש שאני לבד, ואין צורך לבקש טובות, אפילו מאבא ואימא. כל מה שיש לי, השגתי בזכות עצמי, וזה מה שדירבן אותי לעשות יותר. ובלי מכונית, נראה שהדבר יהיה קשה מנשוא. הבטחתי שאחזיר לכל מי שהסיע אותי, אך חלפו רק יומיים ונדמה כי אני חייבת לכל העולם. חזרתי מהלימודים ואחי ביקש שאקפיץ אותו לתחנת הרכבת. הסברתי לו את המצב, ואז הצעתי שיקח את האוטו שלי, ממילא לא אשתמש בו כל השבוע.

 

אחי, בחור משכמו ומעלה, צנוע וטוב לב, סירב להצעה, אבל נורא התעקשתי והסברתי שכך לא אתפתה והוא יעזור לי לעמוד במשימה. "את בטוחה? אני אחזור מהבסיס רק בסוף השבוע" הוא שאל. "בטוחה" עניתי, וכך גם היום השני תם לבהצלחה. ביום השלישי כבר לא ביקשתי טרמפ מאף אחד. החלטתי שמספיק עם הטובות והלכתי ברגל. מדובר במרחק של חמש דקות נסיעה בסך הכול, אך אם מתרגמים אותן להליכה עם ג'ינס צמוד ונעליים לא נוחות במיוחד, הן הופכות לחצי שעה. אז הכנתי את עצמי לטיול, לקחתי בקבוק מים, חיברתי את האוזניות לאייפון, האזנתי לתחנה האהובה עליי בג'נגו ויצאתי לדרכי.

חלפו רק יומיים ונדמה כי אני חייבת הסעות לכל העולם
תצלומים: sxc

בדיוק כשחשבתי שנורא חם, והתלוננתי על העונש שהבאתי על עצמי, הבחנתי באישה מבוגרת מאוד, נראית בשנות ה-80 לחייה, שצעדה באיטיות לכיוון תחנת האוטובוס. היה לה מקל הליכה והיא התקשתה ליישר את הגב. ריחמתי עליה וחשבתי שאין לי זכות להתלונן. להפך, עליי להודות שיש לי את האפשרות להסתובב כך, הרי לא כולם יכולים להרשות זאת לעצמם. שאלתי איפה לעזאזל הילדים או הנכדים שלה שיקחו אותה ולא יתנו לה לסבול ולנסוע באוטובוסים. הסתכלתי לעברה וראיתי שהיא מסתכלת בחזרה ומחייכת. חייכתי אליה בביישנות, כי לא היה לי איך לעזור לה, והנה האוטובוס כבר עצר בתחנה עוד לפני שהיא הגיעה אליה.

 

היא עלתה נורא באיטיות והנהג המתין בסבלנות עד שתתיישב. גם הנוסעים חיכו במקומותיהם, ואף אחד לא התעצבן או הביע התנגדות כלשהי. הייתי מוקסמת. ראיתי שהיא התיישבה ליד איש מבוגר, ובין השניים התפתחה שיחה. אני כבר לא יודעת מה היה בהמשך, כי האוטובוס נסע, ובדיוק התנגן השיר האהוב עליי "הלם רך". ואז נפל לי האסימון. אולי היא לא הייתה צריכה עזרה, אולי כלל לא היה קשה לה והיא ממש לא מסכנה כמו שחשבתי. ואולי אני הפתטית שריחמתי אליה. עוד לא חלף שבוע מאז שנפרדתי מהמכונית, ואני כבר מתלוננת, והיא בטח כך זמן רב ואין בה טיפת מרירות. אולי זה הדור שלנו שחונך להיות כפוי טובה, ולהבין שהכול מובן מאליו, עד שלעיתים אנו שוכחים ליהנות מהדברים הפשוטים של החיים.

 

עבר עוד יום, והנה כבר כמעט שבוע שאני בלי מכונית. ממש גאה בעצמי. לא חשבתי שזה יכול לקרות. חברה מתקשרת ומציעה לי לצאת, אבל איך אגיע? מצד שני, אוכל סוף סוף לשתות קצת ואולי אכיר איזה בחור, כי אני בדרך כלל נורא סנובית (מביישנות) ושוללת כל אחד רק כי אני לא יודעת מה להגיד. אז לקחתי מונית ויצאתי. פשוט ומהיר, בלי הזמן שלוקח לחפש חנייה, ובלי האפשרות לדפוק את האוטו, מה שלצערי קורה לעיתים קרובות. פגשתי כמה חברות בבר, שתינו קצת והיה ערב מאוד מצחיק. והכי חשוב - חזרתי הביתה בלי לפחד מבדיקת ינשוף. במילים אחרות, תענוג אמיתי ואין ספק שמדובר בעסקה משתלמת.

 

השבוע הסתיים ועמדתי במשימה שלי בגבורה. להיות בלי מכונית למשך שבוע ימים, כשאני רגילה להיות צמודה אליה כל יום - זה לא קל ופוגע בסדר היום - צריך להתעורר מוקדם יותר ולהיות תלויה באנשים אחרים, מה שגורם לאחר לא מעט. אולי זה לא מעשי או לא נוח, אבל החלטתי בכל זאת לאמץ את זה, ופעם בשבוע ללכת ברגל ללימודים. מומלץ לנסות בבית. בשביל הספורט, החוויה והסביבה, וגם כדי לראות זקנים מאושרים ברחובות ולקבל פרספקטיבה קצת אחרת.

 

 

בחזרה לעמוד הראשי של הפרויקט

 

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©