הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שתיקה היא תבוסה
 
כשהחברים היללו את ברצלונה והתמרקו לקראת נחיתת רונאלדו ופורטוגל בישראל, טליה מליכוב סבלה ולא הגיבה. את הפער היא השלימה בהתפרקות מול ערוץ הספורט
מאת טליה מליכוב | 26.03.2013
 

 

>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

 

שמינית גמר ליגת האלופות. ברצלונה-מילאן. משחק גומלין. אצטדיון קאמפ נואו. 0:4 לברצלונה. אחת ההופעות הגדולות של שחקני ברצלונה בעונות האחרונות, על אחת כמה וכמה בהתחשב בפיגור בו הייתה שרויה לאחר המשחק הראשון (2:0). כאוהדת מושבעת של ריאל מדריד, אין זה קל לשמוע למחרת את אוהדי ברצלונה מהללים את ליאונל מסי כאילו היה האפיפיור. אחד מהם אמר: "ברצלונה אני מאוהב בך". עוד לא שמעתי משפט יותר פתטי מזה. הרי רק לפני שבוע הוא כתב "פאדיחה של קבוצה". מה שעוד יותר היה קשה, הוא חוסר היכולת להגיב לאותם אוהדים, במיוחד כשהסגידה לברצלונה נעשית על דרך הקנטת הבלאנקוס.

 

נכון, זה נשמע מוגזם, אך אין דבר יותר קשה עבור אוהדת כדורגל מאשר לא לדבר על ספורט במשך שבוע. במיוחד כשמתקיימים משחקי הגומלין של שמינית הגמר בליגת האלופות וההכנות לקראת משחקה של נבחרת ישראל נגד פורטוגל, במסגרת מוקדמות מונדיאל 2014. עם זאת, הרעיון איתגר אותי, ואפילו הלהיב. חשבתי שהדבר אפשרי, הרי מדובר סך הכול בשבוע וזה לא כזה נורא.

 

כבר ביום הראשון הבנתי שמדובר במשימה לא פשוטה. כשהגעתי למכללה, יום לאחר שברצלונה העפילה לרבע הגמר, כל מה ששמעתי היו מילות שבח ליכולת שלה: כמה שהיא הייתה טובה, איך היא פירקה את מילאן, וכמה שמסי הוא השחקן הטוב ביותר בעולם. "אוקיי, טליה, זה לא כזה נורא, את גם ככה לא מכירה אותם, אין לך מה להתרגש" ניסיתי להרגיע את עצמי. וכששאלו אותי "ראית את המשחק? וואיי איזה 0:4" לקחתי נשימה עמוקה והנהנתי באדישות. עוד לא הסתיים היום הראשון של השבוע, וכבר אני משכנעת את עצמי לא להישבר. לא חשבתי שיהיה כל כך קשה.

גם אם רונאלדו (בתמונה) הוא הטוב בעולם, אין זה אומר שמסי לא נתן אחלה הופעה
תצלום: Fanny Schertzer. תצלום לובי: צילום מסך, אתר ספורט 5

יכול להיות שאם היה מדובר בקבוצה אחרת ולא בברצלונה, זה לא היה נורא. כי אז הייתי צריכה להתמודד רק עם אי הבעת דעה. אבל כאוהדת שרופה של ריאל מדריד, כשמדובר בברצלונה, הקושי גדול יותר. התחרותיות בין שתי הקבוצות היא הסיבה העיקרית לחוסר נחת בלשתוק. ליד אוהדי ברצלונה, אני כמו הר געש שיכולה להתפרץ בכל רגע ללא התרעה מוקדמת. עד כדי כך, שאפילו כשעוברים לידי לבושים בחולצה של הקבוצה, אני חייבת לומר משהו. לא קל להיות אוהדת אמיתית. למרות הקשיים איתם הייתי צריכה להתמודד במהלך השבוע, היה בו גם משהו מרענן.

 

במקום להיות נחושה בלהגיב על כל מילה שלא מוצאת חן בעיניי, הייתה לי אפשרות להקשיב לדעות של אחרים בלי להתפרץ לדבריהם. במקום כל הזמן לשמוע את עצמי, נחשפתי לנקודות מבט אחרות. ואם לומר את האמת, הן היו די מעניינות. נכון, עם רובן לא הסכמתי ובשמחה הייתי מציגה טיעונים אחרים, אם היה מתאפשר לי. כי גם אם מבחינתי כריסטיאנו רונאלדו הוא השחקן הטוב בעולם אין זה אומר שהניצחון של ברצלונה על מילאן לא היה פנטסטי, ואין זה אומר שמסי לא נתן אחלה הופעה. יכול להיות שאם לא הייתי לוקחת על עצמי משימה כזו, בחיים לא הייתי כותבת משפט שמשבח את ברצלונה.

 

אבל לא הפסקתי לגמרי להגיב, פשוט עשיתי זאת לא בסביבת אנשים. ניהלתי דיונים עם עצמי ועם ערוץ הספורט. הייתי חייבת באיזושהי צורה לפרוק את מה שהתנהל לי בראש וערער את שלוותי. ביומיים האחרונים חיכיתי בקוצר רוח שהמשימה תגיע אל קיצה ואוכל כבר לכתוב סטטוס בפייסבוק על הגעתו של רונאלדו לישראל. וזה אכן הדבר הראשון שעשיתי בתום השבוע. הרי המשימה מאחוריי, ואני לא יכולה להתעלם גם מהמשחק הזה.

 

יש משהו באוהדים, שגורם להם לפתח קשר רגשי ארוך טווח עם הקבוצות האהודות עליהם, להלל אותן ולהגן עליהן מפני הפוגעים. התחרותיות בספורט גורמת לרגשות קיצוניים להתפרץ, וברגע שמגיבים, נלחמים ומרגישים חלק מהקבוצה האהודה. חוסר תגובה לא בא בחשבון, הוא סוג של תבוסה. במילים אחרות, ההרגשה שליוותה אותי לאורך השבוע.

 

בחזרה לעמוד הראשי של הפרויקט

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©