הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הטעם של הביס השני
 
קשה להאמין לה, אבל יוליה ברודסקי מדווחת על הצלחה במשימה להימנע מממתקים
מאת יוליה גזית | 26.03.2013
 

 

>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

 

 

אימא שלי לא מתרגשת בכלל ממתוקים. היא מסוגלת לאכול קוביית שוקולד מריר, אם בכלל, ולהיות מסופקת. לקחת פרוסת עוגה קטנה, רק כי הציעו ולא נעים לסרב. לעבור בסופרמרקט ולהתרגש מירקות טריים כמו שילד מתלהב מסוכריה. רק כמה חבל שקיבלתי את הגנים של אבא. מבחינתי אפשר להתקיים ממתוק בוקר, צהריים וערב. עובדה, כך נראה לרוב סדר יומי הקולינרי. לא אצליח לעבור ליד גלידרייה ולהישאר שלווה, לפתוח חבילת שוקולד ולא לחסל חצי, להפסיק לכרסם נחשי גומי בסרט כמו ילדה בת חמש או לקנח בכל דבר המכיל סוכר, גם כשאין כבר מקום להכניס. "אני צריכה את זה לפה, לא לבטן" אני אומרת ומכניסה פרוסת עוגה, על קיבה מלאה לחלוטין בתום ארוחה.

 

למעשה, ויעידו על כך קרוביי, אעדיף לאכול דג או מנה צמחונית רק כדי שלא תהיינה לי דילמות של כשרות בסוף הארוחה, ואוכל ליהנות מקינוח חלבי מוצלח. אפילו בזמן דיאטה, אשאיר מספיק הקצבה קלורית למנת הממתקים היומית, על חשבון המצרכים הנכונים שהגוף צריך לקבל. הרי מה זה משנה מה הוא צריך, העיקר מה הוא רוצה. כשאני כבר מכריזה על הפסקת אש, ומנסה לשמור על אורח חיים נכון קצת יותר, חטיף השוקולד הופך לחטיף בריאות מתקתק. בריאות? את זה תמצאו רק בפרסומות. כאלה בהן ענת הראל מדגימה כיצד לאכול חטיפי אנרגיה תוך כדי ריצת חצי מרתון.

 

כל חיי הוזהרתי שסבתא רבא שלי הייתה חולת סוכרת ושעליי להיזהר. אבל איך אפשר? זה בכל מקום וזה לא מרפה. גם אם במהלך יום עבודה אני נזהרת במה שאני מכניסה לפה, ברגע שרגליי נוגעות בסף הדלת, אני כבר מחפשת מה אפשר לנשנש. קופצת על שלל המתוקים שאני מוצאת במגירה, במקרר או במקפיא, כאילו הייתי זומבי המריח אדם חי. מעולם לא הבנתי את החכמולוגים שאומרים שלביס השני יש בדיוק את אותו הטעם כמו לראשון. למה לעזאזל שארצה להסתפק רק באחד? אני מכורה.

איך אפשר להפסיק לכרסם נחשי גומי בסרט כמו ילדה בת חמש?
תצלומים : sxc

לכן זה מובן כמה קשה היה לקחת על עצמי משימה של שבוע בלי ממתקים באמת שחששתי שלא יהיה לי ממה להתקיים, והתלבטתי רבות אם לנסות משימה שמלכתחילה נראית כבלתי אפשרית. תחילה, כמו כל בן אדם חלש אופי, הצבתי  סייגים: מותר לשתות משקאות מוגזים ולאכול פירות. אך לאחר שחברים רמזו לי קלות ששתייה מוגזת וממותקת נכנסת לקטגוריית הממתקים, הוצאתי גם אותה מהרשימה. והנה מתחילים. הימים הראשונים עברו חלק יחסית. תודה לאל על הפירות שמילאו את תפקידם באספקת מנת הסוכר היומית.

 

השתדלתי, ללא הצלחה יתרה, למלא את גופי במים מינרלים במקום הנוזלים המתוקים הקבועים, ובשביל הגיוון שתיתי תה וקפה, עם ממתיק כמובן (זה בגדר המותר) ולעסתי מסטיק בתום הארוחות. אין ספק שמה שהקל על המצב הייתה העובדה שאני מצוננת. בשביל לעזור לגרוני הכאוב ולהפסיק את השיעול הבלתי נסבל, נאלצתי לצרוך כמות נדיבה של טבליות מציצה, שכמה חבל, היו מתוקות כסוכריות. האם מדובר ברמאות? לא, לפי שר הבריאות שלי, שהוא גם בעלי.

 

הקושי הגיע כשהייתי צריכה להכין עוגיות לחבר, שהזמין אותן לכבוד יום הולדתו הרבה לפני שתכננתי את השבוע הנטול שלי. ניחא לאפות בלי לבדוק את הסחורה, אבל כמה קשה היה כשכל אחד שטעם שיבח בפניי עד כמה הן טובות וטעימות. מחמאה שהיא לרוב חלומו של כל אופה, אך לא הפעם. עוגת גבינה עם תותים, לכבוד אותו יום ההולדת הייתה מכשול נוסף שהייתי צריכה להתמודד איתו. למה במיוחד כשאני בצום אתם חייבים להכין את העוגה האהובה עליי בעולם? אה, כי אני המלצתי, אופס. דווקא היה מאוד מתאים אם היו פשוט שולפים עוגת שיש קנויה מהסופרמרקט הקרוב. הכנסתי לפי קלמנטינה, והמשכתי לחלום שהשבוע ייגמר.

 

יתר השבוע דווקא היה ממש בסדר. בעבודה הספקתי להגיד לא לשוקולד (פעמיים) לוופלים ולמאפה תוצרת בית. כל פעם שהתחשק לי משהו טעים דחפתי  קצת אגוזים, שקדים ופירות. אני מוכנה להישבע שהערך הקלורי של כל אותם פירות שנשנשתי לאורך שבעת הימים הסתכמו בעוגת שוקולד שלמה, עם קצפת ושאר טובין. אבל היי, לפחות לא אכלתי ממתקים.

 

השבוע נגמר, ולמרות החששות עמדתי במכשולים בגבורה. הצלחתי לשמח אנשים עם מתוקים שהכנתי במו ידיי בלי לטעום מהם. הצלחתי להגיד לא לדברים ממש טעימים שהציעו לי בעבודה. ואפילו בקבוקי הדיאט ספרייט או הקולה, שאני כל כך אוהבת, לא הצליחו להזיז אותי מהדרך. הבנתי שאפשר לחיות גם ללא כל אלו, ואפילו בשלום. אבל למה אני מוצאת את עצמי עם שורת קוביות שוקולד לבן, בעודי כותבת שורות אלו? כי אפשר לחיות בלי, אבל אז החיים הרבה פחות מתוקים.

 

בחזרה לעמוד הראשי של הפרויקט

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©