הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הרוק הזדקן, לא מת
 
הזיקית של הרוקנרול עושה זאת שוב. אמיר אלון האזין לאלבום החדש של דיוויד בואי, וחושב שכל אחד יכול להתחבר אליו
מאת אמיר אלון | 14.04.2013
 

>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

 

איזה כיף לכתוב על האלבום החדש של דיוויד בואי. ישנם מבקרים שכבר הכריזו עליו כאחד מהקאמבקים הכי טובים. ככל שאני מקשיב לו, אני מבין שמדובר באלבום מלא אנרגיות ולא בעוד סתם אלבום לא מחמיא לאמן ענק, כמו שלצערי קורה לרוב המוסיקאים המעולים, שמנסים לחזור לעצמם בגיל מבוגר, ולא ממש מצליחים. מלבד הגשמת חלום למעריצים צעירים ולוותיקים שזוכרים את השנים הגדולות, הם נראים כמו הצל של עצמם.

 

אחרי הסינגליםWhere Are We Now?  הלא ברור ו-The Stars  הקצבי והמגניב ב-8 במרץ האלבום החדש The Next Day הכולל 14 רצועות, סוף סוף שוחרר. הוא הופק עם טוני ויסקונטי השותף שמלווה את בואי לאורך הקריירה, ואחראי להפקתם של המון להיטים מבית היוצר של האמן. ואם זה לא מספיק, אז חלק מנגני ההרכב המקורי, שליוו אותו בהופעותיו הגדולות, מנגן כאן, מה שהופך את האלבום למעולה מבחינת אינסטרומנטלית.

 

אחרי שיצא הסינגל הראשון חששתי, רק בגלל שהציפיות מיוצר ברמתו הן כל כך גבוהות. אבל למרות גילו ומצבו הבריאותי יצר בואי אלבום צעיר ומעורר, שגם מי שלא מתחבר לסגנון שלו ייהנה להאזין לו. בThe Next Day- ישנו שילוב יפה בין בואי הנוסטלגי לחדש, שמערבב פנטזיה במציאות, דבר שהרבה אמנים היום מפספסים בגדול. כפי שאמר ג'ימי הנדריקס בסרט Voodoo Child  "אתה חייב להשתמש בפנטזיה כדי להציג חלק מהמציאות".

אלבום שכולו צבוע רוקנרול תוסס בשירים קצרים יחסית שפוגעים ישר בנקודה
צילום מסך מתוך הקליפ ?Where Are We Now

ישנם כמה שירי פופ בסגנון טיפוסי לבואי ובלדות נחמדות. אם מישהו לרגע חשב שהוא שכח מהו רוקנרול טוב כמו של פעם, שישמע את Set The World On Fire ויבין שהרוק לא מת אלא רק קצת מזדקן. בקליפ המגניב שלThe Stars באה לידי ביטוי גם תשוקתו של האמן לקולנוע.

 

הפתיח לקליפ, בבימויה של פלוריה סיגיסמונדי נותן הרגשה של צפייה בסרט. הוא מתחיל בהצגת אזור פרברים מסוים שבו מתרחש הסיפור של הקליפ עד להצגת שמות השחקנים, טילדה סווינטון ובואי. בקליפ בואי משחק גבר נשוי בזוגיות בורגנית טיפוסית שמופרעת על ידי רוקיסטים פרועים. הקטע הכי גדול כאשר הוא קורא מגזין במכולת, שם רואים רמזים ברורים לבואי החייזר: מופיעה תמונה של בואי בצורת חייזר קירח וליד התמונה כתובה בפונט חייזרי המילה "פנתיאון" המוכר בקליפים קודמים שלו. את שאר הקליפ אשאיר לכם לראות ולהבין לבד. השילוב המעניין של סקס, אימה, אנדרוגניות ורוקנרול -  מאפיינים כל כך את בואי.

 

האגדה הבריטית חזרה עם אלבום שכולו צבוע ברוקנרול תוסס בשירים קצרים יחסית אבל כאלו שפוגעים ישר בנקודה. בואי לא השאיר שטח לא ברור: מאקורדים של תקופת ברלין ב-Where Are We Now לגרוב המוכר ב-If You Can See Me ועד לרוק הכבד של Set The World On Fire בו הוא נותן לכולם בראש.

 

מי שהופך את האלבום למצוין הוא ויסקונטי שעשה עבודה מעולה במיוחד בהבאת הנגנים, גייל אן דורסי הבסיסט והמתופף זאכארי אלפורד, שמעלים אותו רמה אחת מעל. בואי מזכיר שאמנים בסדר גודל כמו שלו יכולים לייצר להיטים מתוך שינה. האלבום מגוון וקולע לטעמם של הרבה אנשים. עכשיו רק נותר לקוות שהוא מתכנן סיבוב הופעות עולמי ושישראל בין התחנות שלו. זאת תהיה הזדמנות לכולנו לראות איך עושים מוסיקה טובה.

 

לא סתם בואי מכונה הזיקית של הרוקנרול. הוא תמיד ידע איך להתאים את עצמו לתקופה ולהישאר רלוונטי. בגיל 66 הוא עדיין מבין את חוקי המשחק בתעשיית המוסיקה של ימינו ומצליח להפיק אלבום פופולרי ומודרני בלי לשכוח מי הוא באמת. הצורך שלנו באמנים כמוהו עוד לא עבר מהעולם. נותר רק לקוות שנשמע עוד ממנו ומעוד כמה חבר'ה גדולים שבטח שותים עכשיו תה ומהרהרים על איזה קאמבק.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©