הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כמו ילדים בגן
 
כדורגלני בית"ר ירושלים צריכים להאשים רק את עצמם על הירידה ביכולתם המקצועית. נגמרו הימים בהם הקהל הוא סיבה לכישלון
מאת אבי עמש | 28.04.2013
 

 

>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק


הצוות המקצועי של בית"ר ירושלים בכדורגל מתנהל העונה כמו קומץ של אוהדי הקבוצה, שאת התנהגותו הוא מנסה למגר. השחקנים התקועים בין הקהל המפולג לצוות הלא מקצועי מוצאים את עצמם בעונת חלומות מבחינתם. הם יכולים לשחק גרוע, לברוח מאחריות ולהפיל את האשמה בנוגע ליכולתם המקצועית על הבעלים, הקהל והשחקנים הצ'צ'נים. בדומה לילד בגן, שחקני בית"ר ירושלים מקבלים הגנה מכולם: התקשורת מתפקדת כהורים, הצוות המקצועי, בתפקיד הגננת, מאשים את הקהל, שמאשים את הבעלים. והשחקנים? נותרים באמצע כשהאחריות על היכולת המקצועית הלא טובה נזרקת מצד לצד, ורק לא על האחראים האמיתיים - הם עצמם.

 

גם אם התנהגותם של מאמן הקבוצה, אלי כהן, והבעלים, ארקדי גאידמק מתפרשות לעתים כשכונתיות ולא רציניות, עדיין מדובר בקבוצה מקצוענית, והשחקנים חייבים להבין זאת. הרי הם לא משחקים בקבוצת חברים שנפגשת בשישי בצהריים. העיסוק שלהם בקהל ובמחאותיו רק מנמיך את רמתם המקצועית. כי משבר של שחקנים ובעלים מול אוהדיהם הוא לא דבר חדש בענף הכדורגל, ולא תמיד פגע ביכולתם של השחקנים. למשל, מחאת אוהדי הפועל תל אביב נגד אלי טביב בעונה שעברה שהסתיימה עם סילוקו מהמועדון, אבל גם עם זכייה בגביע המדינה ועם מקום שני בליגת העל. כמו כן, מכבי תל אביב בעונת 2003/04 לאחר סילוקו של אבי נימני מהמועדון, סיימה במקום השני בליגה, ובעונה שאחריה אף העפילה למוקדמות ליגת האלופות, ומשם לשלב הבתים של המפעל.

מעליב את ההגדרה ספורטאי לה משתייך. ערן לוי (מימין) עם לירן ליאני וניר דוידוביץ'
תצלומים: האתר הרשמי של מכבי חיפה

מאז שהגיעו שני השחקנים הצ'צ'נים, זאור סדאייב וג'יבראיל קדאייב, בית"ר ירושלים משחקת כמו קבוצת תחתית. שחקניה, שנראים בעיקר מבוהלים, טוענים שהיכולת הירודה נובעת ממחאת הקהל. מדובר בטענה מבישה ומביכה. שכן, שחקני הפועל רמת השרון הוכיחו שתמיכת קהל היא לאו דווקא מדד להצלחה. קבוצתם חולקת עם מכבי תל אביב ומכבי חיפה את הפלייאוף העליון בליגת העל, וכל זאת עם תמיכה של קהל אוהדים קטן, תקציב זעום ועם אצטדיון ביתי שבו אוהדי הקבוצות האורחות בו בדרך כלל שולטים.

 

כששחקני בית"ר ירושלים, ובעיקר הצוות המקצועי, הציגו יכולת מקצועית גבוהה והעפילו עד למקום הרביעי בליגה, הם ידעו לנכס את ההצלחה. דווקא אז הם היו צריכים להפנים שהגורל של המועדון והיכולת והקריירה האישית שלהם הן בידיים שלהם, ולא בידי הקהל. הוא איננו משחק תפקיד אלא רק מהווה תוספת. נגמרו הימים בהם קהל הוא סיבה להיעדר יכולת. דווקא ברגעים שצריך לעבוד קשה יותר ולא לוותר הם נכנעו. לוזריות שלא באה לידי ביטוי בתוצאות אלא בהתנהלות של צוות ניהולי ומקצועי של מועדון ושל שחקניו. מדובר בבריחה מאחריות שמעליבה את ההגדרה ספורטאי לה אמורים להשתייך לפחות ארבעה משחקני הקבוצה: אבי ריקן, ערן לוי ועמית בן שושן, שלא שכחו להבקיע כמו שאריאל הרוש לא שכח לצאת לכדורי גובה.

 

בית"ר ירושלים אומנם נשארה בליגת העל, אבל השחקנים צריכים להסתכל בעיקר על עצמם. הסיטואציה המוזרה אליה נקלעו, ואת חלקה יצרו, רק החמירה את מצבם המקצועי העתידי. כי איזה מאמן ירצה שחקן שפוחד מכמה פרחחים שמקללים? זה בטוח לא עומד בסטנדרטים האירופאיים אליהם מכוונים השחקנים. גרעין הקהל של בית"ר ירושלים הוא טוב ודוחף. כדי להחזיר אותו ליציעים השחקנים חייבים לחזור לשחק כדורגל מלהיב. המקצוענות של בית"ר ירושלים כבר הלכה לאיבוד, אבל זה לא מאוחר. כשיש בסיס של שחקנים שיידע לצאת מהמשבר בראש מורם ולמידה מהטעויות שנעשו, הקהל יחזור. בעונה הבאה.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©