הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כישלון בחצר האחורית !?
 
הכנס "פרשת עמנואל רוזן - יום הכיפורים של התקשורת הישראלית?" הביא את ענבר בר יהודה למסקנה ברורה - גם התקשורת צריכה לשבת על ספסל הנאשמים
מאת ענבר בר-יהודה | 15.05.2013
 

>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

 

מצעד האותיות מא' ועד ז', בא להעיד על ההתעללות המינית והנפשית שחוו מעמנואל רוזן, מבכירי העיתונאים בארץ. שבע עדויות עלומות שם, ועוד עשרות כאלה שבהן עיתון "הארץ"' מנפנף בגאווה, ולכולן מוטיב מרכזי: הייתי עיתונאית/תחקירנית/אשת תקשורת צעירה בתחילת דרכי, והוא הציע לעזור ונתן מחמאות. זה היה לא נעים, אבל פחדתי לסרב, כי הוא בכיר וכל יכול. לאחר שהתפוצצה פרשת רוזן, ולאחר עבודה ממושכת של תא העיתונאיות שנציגתן הבולטת והרועשת ביותר היא הדס שטייף, כתבת הפלילים הוותיקה של גל"ץ, ערך בית הספר לתקשורת של המכללה למינהל כנס בנושא תחת הכותרת "פרשת עמנואל רוזן - יום הכיפורים של התקשורת הישראלית?".

 

המנחה, שלומי ברזל, שיתף את הנוכחים בהתלבטותו לגבי הגדרת הכנס: "פרשנות אחת אומרת שזה יום הכיפורים של לשון המחדל - איך ייתכן שהדבר הושתק במשך עשרות שנים. הפרשנות האחרת עוסקת בדרך - מהירות הפרסום של שמו של רוזן ואופן הטיפול של התקשורת בנושא". ניתן להציע פרשנות נוספת לכותרת, שהרי פרשת רוזן, כמו מלחמת יום הכיפורים, עלולה להוביל למשבר אמון של הציבור בארגוני התקשורת. לא עוד הלקאה עצמית פנימית אלא אכזבה חיצונית. "זו תעודת עניות לתקשורת" אמרה שטייף "נשות תקשורת הוטרדו והותקפו ואף אחד לא דיבר על זה".

 

"בעיניי הטרדה מינית על ידי איש תקשורת היא חמורה יותר" הוסיף דן שילון "משום שאנחנו בתקשורת נוטלים לעצמנו את הזכות לחשוף, ואפילו לשפוט אנשים על מעשים שלא ייעשו". בדבריו הדגיש שילון כי מתוקף תפקידם, אנשי התקשורת נדרשים ליותר אחריות וניקיון כפיים מאשר מה שחלקם מגלה בפועל. התקשורת היא מילת המפתח. שחקן מרכזי בעלילה שנדחק הצידה על ידי אחרים, כשהמובילה ביניהם היא שטייף, אשר מרגע פרסום הפרשה לא הפסיקה לעדכן סטטוסים בפייסבוק, לכתוב טורים אישיים ולצאת בהצהרות מול המצלמות. לטענתה, היא אף ביקשה ממפקד גלי צה"ל להודיע כי הוא אוסר עליה להתראיין בעקבות ההתעסקות בה ובעברה שאינם רלוונטיים לנושא.

אם חשדתם שמשהו קורה, למה נתתם לזה להימשך 20 שנה? שילון וסוקניק בכנס
תצלומים: זהר שעוני

על פניו הם באמת לא רלוונטיים. "אין לי קופת שרצים, יש לי חיים של אישה נורמלית בישראל" טענה שטייף. עם זאת, אין ספק שמעורבותה בפרשה, אפילו רק כמלקטת עדויות, היא מהותית. התעקשותה של שטייף לכנות את רוזן אנס גררה ביקורת והתנגדות כלפיה, במיוחד כשאין אפילו קצה של כתב אישום. הקורא התמים לא נכח בפגישות עם המתלוננות, ואינו יודע מה נאמר ומה לא. "המילה לכאורה אינה רלוונטית" טענה שטייף, בהתייחסות לדרישה ממנה להתבטא על מעשיו של רוזן באופן מסויג, באמצעות מילים כמו כביכול ולכאורה. "יצאו נגדי וכועסים עליי, ודי בצדק, כי אמרתי שהוא אנס" היא מסבירה "אבל אמרתי את זה על סמך עדויות שהצטברו אצלי". שטייף הבהירה כי מוטרדות אומנם לא מסכימות לפנות למשטרה, אבל במידת הצורך הן יסכימו להעיד ששטייף דוברת אמת.

 

שטייף טוענת שאין לה ריחוק הדרוש בשביל רק לסקר את האירועים, אבל באותה נשימה מינתה את עצמה להיות נציגת המוטרדות, מציגת הראיות והשופטת. בתום המפגש, לאחר שאחת הסטודנטיות בקהל שאלה אותה מה בדיוק עשה רוזן, היא בחרה לספר את סיפורה של מפיקה ברדיו FM102 שהעיתונאי הוותיק חיזר אחריה באובססיביות. באחד המקרים הוא הגיע לביתה, כאשר בן זוגה לא נכח, התחיל איתה ושלח ידיים עד שלבסוף היא נכנעה ושכבה איתו. המקרה חזר על עצמו גם לאחר שהיא עברה דירה. זמן מה לאחר מכן, אבא שלה סיפר לה שרוזן מכין עליו כתבה שתהרוס את חייו, והיא התקשרה אליו וביקשה שלא יפרסם. הם קבעו להיפגש, ושם רוזן אמר לה שלא יפרסם את הכתבה אם תסכים לשכ באיתו בכל מקום וזמן שהוא ירצה. היא הסכימה, אולם ברגע האחרון נגעלה והקיאה והוא פרסם את הכתבה.

 

מעבר לעובדה שמדובר בסיפור מזעזע שמציג תמונה כמעט פלילית של סחיטה ואיומים, מדובר בניסיון נוסף של שטייף לייצר לעצמה מעמד של נציגת המתלוננות, אבל יותר מכך, של השופט ואף של התליין. אומנם מדובר בתפקיד שייתכן כי שייך לעיתונאים מתוקף היותם רשות רביעית - לחשוף פרשות ולהציף בעיות טמונות לאור היום, אך באותה נשימה מדובר בסיפור שמייצג גם את משבר האמון הגבוה שעולה מן הפרשה - אם כך מתנהג איש תקשורת, כזה שחושף עוולות ומעשים רעים של אחרים, ושהציבור מצפה ממנו לטוהר כפיים, אז מה עלינו לצפות מאחרים? האם מעתה כל עיתונאי הוא בגדר חשוד? הרי ברור כי איש אינו מושלם, בדיוק כמו השחקן הנוסף אשר מושך אש - איש התקשורת גדי סוקניק, שעל פי הסיפורים ידע על המתרחש ובחר לשתוק. סוקניק משמש כנציג הטענה של הציבור כלפי ארגוני התקשורת באשר הם - אם ידעתם או חשדתם שמשהו קורה, אז מדוע נתתם לזה להימשך 20 שנה?

שטייף בכנס: "נשים הוטרדו ואף אחד לא דיבר על זה, זו תעודת עניות לתקשורת"
תצלום : זהר שעוני

את אותם מאשימים, אלה שלא מבינים מדוע ידע ולא פנה, סוקניק כינה רפי שכל, והשיב כי הם האשמים. שכן, הם לא נרתמו למאבק המבורך נגד הטרדת נשים, ועליהם לכוון את שאלותיהם כלפי הנאשמים ולא למי שתומך במתלוננות. ההתבטאויות של סוקניק על כך שהזהיר את הבכירים בחברת החדשות של ערוץ 10 שהסיפור עם רוזן עומד להתפוצץ, והבטחותיו שהוא לא יעבוד עם רוזן בעתיד, אולי משרתות את מטרתו להיתפס בעיני הציבור כאחד שלוחם בתופעה, אבל זה ודאי לא מספיק. כי זו המהות של הבעיה, וזהו למעשה יום הכיפורים של התקשורת - ההימנעות מהדיון בהשפעת הפרשה על אמון הציבור.

 

אם סוקניק הוא נציג התקשורת המואשמת ושטייף היא נציגת המתלוננות, במצב הנוכחי, בו כלי התקשורת הפכו לרשות חוקרת, שופטת ויש שיאמרו גם מבצעת, אז מן הראוי שגם לנאשם יהיה סנגור. שילון אמנם סייג את התחושה שיש קונצזוס ציבורי סביב אשמתו של רוזן כשאמר "הופתעתי מכמות הנשים שדווקא אומרות שהן לא מבינות למה שופכים את דמו של האיש לפני שבית המשפט קבע משהו" אך מיד התברר שגם הוא לא יצדד בעיתונאי המושמץ כשהבהיר את דעתו האישית והשלילית על רוזן "יש לי עמדה נחרצת, אנחנו בתקשורת לא תלויים בחקירת משטרה ובפסיקת בית המשפט".

 

העובדה שהפרשה נחשפה על ידי כלי התקשורת, שהיא עוסקת באנשי המקצוע ושמטבעה מעוררת הד ציבורי גדול, אולי מצדיקה את ההתעסקות הרחבה מצידם. אך במקביל היא מעלה שאלות מהותיות לגבי מידת כוחה של התקשורת והשפעתה על הלך הרוח בציבור, ועל הליכי משפט עתידיים הצפויים להתרחש בעקבות התלונות. היכן התקשורת מציבה לעצמה את הגבול? מתי היא מדווחת באופן אובייקטיבי, גם במחיר של תליית הכביסה המלוכלכת בחוץ? ומתי היא מתכנסת בתוך עצמה ומסתירה את הכשלים  מהציבור? השאלה הכי מהותית עכשיו, יותר משאלת אשמתו של רוזן היא אם הציבור יכול לבטוח שהתקשורת אכן תחשוף מחדלים, גם כשהם מתרחשים בחצר האחורית שלה. כי הרי ברור שאם היה מדובר באיש ציבור שאינו עיתונאי, הפרשה הייתה נחשפת מזמן.

 

______________

 

 

הכנס "פרשת עמנואל רוזן - יום הכיפורים של התקשורת?" התקיים ב-06 במאי 2013, בביה"ס לתקשורת, המסלול האקדמי המכללה למינהל בראשון לציון

 

השתתפו :

 
> דן שילון 
> הדס שטייף - חברה בתא העיתונאיות
> ד"ר דליה לירן אלפר - מרצה בבית הספר לתקשורת
> ד"ר רותי לזר - מרצה למשפטים, מומחית למשפט פלילי ומגדר
> עו"ד רויטל סוויד - מומחית למשפט פלילי
> גדי סוקניק 

 

הנחה :

 

> שלומי ברזל - עיתונאי וראש מסלול עיתונות ותקשורת משודרת במכללה למינהל

 

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©