הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מנסה לשמור על הגחלת
 
תשוקתו של אילן ארנון לספרים איננה חזקה כבעבר. הוא שמח להיזכר באלו שליוו אותו בתקופות השונות בחייו, ומחפש את האחד שיחזיר לו את האהבה ההיא, הראשונה
מאת אילן ארנון | 05.06.2013
 

>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

 

למרות שמאז ומתמיד הספרים ליוו את חיי, ההתחלה לא הייתה מבטיחה, כשהייתי קטן ואימא שלי הייתה מביאה לי ספר במתנה הייתי פורץ בבכי תמרורים, זו לא הייתה מתנה מבחינתי אלא עונש גרידא. אני חושב שהסיטואציה הקשה הזו היא אחת מהזיכרונות הראשונים שהיו לי בחיים. עצוב ואף לא נעים לי לציין שרק בגיל 18 התגברתי על הטראומה. סיימתי טירונות בצבא, הפלוגה עלתה לפעילות מבצעית, והיה לנו המון זמן פנוי. בעוד צהריים מבוזבזים, כששכבתי במיטה הצבאית הלא נוחה, גמלה בלבי ההחלטה שהגיע הזמן להתבגר כך תפסתי זאת, עליי להתחיל לקרוא.

 

ליום הולדת 16, בעוד צעד נואש, אימא קנתה לי ספר ליום ההולדת: "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה" של מארק האדון. היא טענה שהספר קליל, שהוא רב מכר עולמי, שכדאי לי לתת לקריאה הזדמנות. וכך, שנתיים מאוחר יותר קראתי את הספר הראשון שלי, אם נשים בצד את "עוץ לי גוץ לי", "הדינוזאור הראשון שלי", "צמרמורת" ועוד רבים אחרים. אשקר אם אטען שמאז הפכתי לתולעת ספרים, אך ללא ספק הקריאה מלווה אותי ביום יום, בטיולים, בלימודים. לכל תחנה כזו התקבע סגנון הספרים שמתאים לה. השירות הצבאי שלי לדוגמה, מהרגע ששחררתי את ניצרת הקריאה, מאופיין בספרים זורמים, קלילים. אילן הייטנר התאים לי כמו כפפה ליד באותם הימים.

 

"מלך החומוס ומלכת האמבטיה" ומשם "חוכמת הבייגלה", שני ספרי חובה לכל חייל, היו הראשונים שאני זוכר שקראתי בשקיקה. נכנסתי מהר מאוד לעניינים. התחלתי לבלות בסטימצקי בכל הזדמנות. הייתי קונה די הרבה ספרים, לרוב של הרלן קובן או אורי אדלמן, שכותבים ספרי מתח דומים לקודמיהם, אבל לא היה לי אכפת, העיקר שהפכתי להיות קורא מן המניין. זה היה נחמד. לטיול הגדול של אחרי הצבא יצאתי שבוע בלבד אחרי השחרור. הייתי חייב לבחור שני ספרים שילוו אותי, וזו לא הייתה משימה פשוטה, הרי בחו"ל אין חנויות ספרים בעברית. משימת הבחירה צריכה להיעשות בקפדנות. הצבתי שלושה תנאים לכל ספר: לא מתח, בן 400 עמודים ושיהיה קל לקריאה, כי עדיין לא הייתי מיומן.

משהו בתשוקה שלי לקריאה קיבל מכה. עטיפות הספרים "אלנבי" ו"מלכים ג'"
תצלום לובי: רונית כהן

כך יצא שעד היום ברזיל מיד מחזירה אותי ל"אלנבי" של גדי טאוב, בעוד ארגנטינה תמיד מזכירה לי את "מלכים ג'" של יוכי ברנדס. עד היום אני לא יודע אם לעובדה שלא נהניתי בברזיל וכן בארגנטינה יש קשר למידת ההנאה שלי מהספרים שנקראו באותם המקומות. אך עם כל הכבוד לספרים איתם יצאתי מהבית, זה שמזכיר לי יותר מכל את הטיול הוא ספר שלקחתי מאחת האכסניות בצ'ילה. תרבות החלפת הספרים בחו"ל הוא פרויקט מיוחד בפני עצמו. ריבוי המטיילים הישראלים שמעוניינים בספרים הוא גדול, כך שבכל אכסניה עם ריכוז של ישראלים, ישנה ספרייה שבה אתה משאיר ספר שלך ולוקח ספר אחר. השיטה הזו קסמה לי. שיתוף בדרום אמריקה, שאפו.

 

נפרדתי בצער לא גדול מ"אלנבי" ולקחתי במקומו את "מים לפילים" של שרה גרואן. תקציר הספר על הכריכה היה מעניין, התמונה הייתה יפה, ולמעשה לא הייתה שום אלטרנטיבה ראויה. יש כאלה שיטענו שהרומן הזה הוא בכלל ספר לבנות, אבל אין ספק שהוא אחד הסיפורים היפים שקראתי עד היום. הזיכרון בו אני נוסע נסיעות לילה ארוכות בין צ'ילה לבוליביה וקורא את הספר הזה, הוא אחד הנעימים ביותר מהטיול. כשחזרתי לארץ והתחלתי ללמוד לפסיכומטרי קפצתי לספרים של הגדולים. החלטתי לאתגר את רמת המשלב הלשוני של הספרים אותם אני קורא עוד קצת.

 

"על העיוורון" של ז'וזה סאראמאגו הוא הספר שאני זוכר בעיקר מתקופה זו. אני יודע שהוא איננו עמוס עוז, אך מבחינתי הוא הסופר הבוגר ביותר שקראתי ואפילו נהניתי. כשיצאה ב-2008 גרסה קולנועית, אני זוכר שאמרתי בזלזול: "הספר הרבה יותר טוב מהסרט" והרגשתי גאה. ברוח התקופה של הלימודים לפסיכומטרי ליוו אותי ספרים כמו "1984" של ג'ורג' אורוול ו"מישהו לרוץ איתו" של דויד גרוסמן. הכל היה טוב ויפה עד שהגעתי ל"מילכוד 22" של ג'וזף הלר שנתן לי נוקאווט והפיל אותי לקרשים. הבנתי שנתליתי על אילנות גבוהים מדי, ולא הצלחתי לסיים את הספר. עד היום אני טוען שזה לא אני, זה הוא.

 

לא נכנסתי לסטימצקי המון זמן. לא קניתי ספר כלשהו המון זמן. רצף הקריאה שהחל בצבא ונמשך עד לתחילת לימודיי האקדמיים תם. הספר האחרון שקראתי במהלך הלימודים שלי הוא "נוילנד" של אשכול נבו. לקח לי המון זמן. משהו בתשוקה שלי לקריאה קיבל מכה. ההערכה שלי אומרת שבין כל המאמרים וכתיבת העבודות לא נשאר בי הכוח להתמסר לקריאת ספר, ושחלה נסיגה משמעותית ביחס שלי לספרים. אני מאמין שהיא תחזור ואני מחפש את הספר שיוציא אותי מהיובש. למזלי, יוצא לי לטוס לחו"ל לא מעט והדבר עוזר בכל זאת לשמור על הגחלת בוערת. אני רוצה להודות בהזדמנות זו לעוד ספרים רבים וטובים שליוו אותי בתקופות שונות אך לא הוזכרו כאן. הייתם אחלה, אל תיקחו את זה אישית. ולכל מאן דבעי, אשמח להמלצה על ספר שמחזיר את הרצון לקרוא.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
1 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. רשמת נורא יפה,
אלין 21.10.2013
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©