הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
סרט ידוע מראש
 
למרות שאורטל ניצחון הייתה שמחה לצפות בגרסה קולנועית ל"מלך החומוס ומלכת האמבטיה" של אילן הייטנר, היא חוששת מפנטזיות שעלולות להתנפץ בדרך
מאת אורטל ניצחון | 08.06.2013
 

>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

 

בספר "מלך החומוס ומלכת האמבטיה" אילן הייטנר תיאר בדיוק מושלם עד בכי את מה שעובר עליו כרווק. לכן, אילו הייתי צריכה לבחור ספר שיפיקו לסרט, זה הראשון שהייתי בוחרת. לצפות בתחילתו של הסרט בדמותו של אמיר מנסה להשיג מספר טלפון ממישהי בתחנת דלק, לראות את הסצנה עם הכאפה שהביאה למותה של החתולה, את מה שהיה במסעדה היוקרתית ואת עמוד 108 שכל אחד שקרא את הספר מכיר אותו טוב עד לפרטים הקטנים.

 

הייתי מצפה גם לשמוע את השירים שמלווים את הסצנות שקראתי ושברו לי את הלב. כמו הסצנה אחרונה וזו שמלווה אותה. איך שאמיר נפגש עם פילי ומתאר אותה כקרה וחסרת רגש אחרי 200 עמודים של אהבה. לראות את האהבה ששררה בין אמיר ופילי בניו יורק, ולחשוב לעצמי שאהבה כל כך פשוט למצוא. לשמוע אותה אומרת "יואו, איך בא לי פטל" ואת הפרצוף המאוהב של אמיר. אפילו שאני כבר יודעת את סוף הסיפור, הייתי רצה לצפות באהבה הזו בקולנוע עם עוד 150 איש שבוכים וצוחקים יחד.

 

כשספר עובר למסך, הסיפור מתעורר לחיים ומעורר רגש נוסף. כשצפיתי בגרסה הקולנועית של "חוכמת הבייגלה" של הייטנר, לאחר שקראתי את הספר, הרגשתי שהספר והסרט שונים לחלוטין. הבעות הפנים של הדמויות או שיר שהתנגן ברקע, גרמו לי להזיל דמעה ולקחו אותי למקומות אחרים שננעצו לי בזיכרון. עד היום כשאני שומעת את "I Try"  של מייסי גריי אני נזכרת בסצנה בסרט. אותה סצנה שבכלל לא זכרתי שהתרחשה בספר.

לראות את פילי ולחשוב על עצמי נשברת. עטיפת הספר "מלך החומוס ומלכת האמבטיה"
 

"הלוואי שהייתי אוהב כמו שכתבתי שאני אוהב", אמר בעבר הייטנר, ובאמת יש משהו בספר וגם בסרט שמועצם הרבה יותר. הספר תמיד נותן לנו לחוות את מה שעובר במוחו של הסופר. כשהספר מומר לסרט אנחנו הופכים לאובייקטיבים מהסיבה שעומדות מולנו שתי דמויות, ולכל אחת סיפור משלה. אין לדעת מה עובר במוחן אלא רק מה שבחר הבמאי להראות לנו. זה מזכיר לי את החלק בספר שפילי ואמיר רואים סרט בקולנוע ויש סצנה עם בחור ובחורה שיושבים במסעדה יוקרתית והם יוצאים מהסרט מוקסמים. כל כך מוקסמים שהם מונעים מעצמם את כל מה שיש לעולם להציע, רק בשביל לחסוך ולחוות את הסצנה שראו בסרט בעצמם. בדיוק כמו בספר של הייטנר, חווית הצפייה בסצנה תזכיר לי לקחת ממנו את הדברים הטובים לחיים.

 

למרות שכבר דמיינו לעצמנו את הסיטואציות והדמויות בזמן הקריאה, בסרט הדמויות קמות לתחייה ומקבלות גוף ופנים. אנחנו מגלים פרטים שפספסנו בזמן הקריאה, ולפעמים הם אלו שמשנים הכל, לטוב ולרע. כשדמות בסצנה מוצגת בסרט אחרי שדמיינתי אותה בראש, אני מרגישה שחלום שחלמתי מתבהר לי פתאום. זה נכון שהמלים נחקקות בלבנו, אבל מלים מלוות בתמונה ומנגינה יכולות להעביר את הסיפור בצורה חדה שתיחרט בזיכרון. לראות את פילי ולחשוב על עצמי. נשברת, מבינה שאהבה זה לא הכל בחיים, ושיש סיכוי שזה שאומר לנו שהוא אוהב אותנו, לא באמת יודע מה היא אהבה ומה כרוך בה. למרות שעברנו איתו הרבה והאהבה נראתה כמשהו שאין כמותו, עלינו להבין מתי זה לא זה וללכת.

 

אנשים אומרים שספרים טובים הרבה יותר מהסרטים המבוססים עליהם. כנראה שיש בזה משהו, כי ברגע שאנחנו רואים סצנה ששונה ממה שדמיינו, החלום מתנפץ והורס לנו את כל הפנטזיה האישית. בקריאת ספר אנו לוקחים אותו למקומות שונים ואישיים, וכשהספר נגמר אנחנו מרגישים שאיבדנו חבר טוב. בסרט הסיטואציה נתונה, ומה שיש אף פעם לא מספק אותנו, לא כמו שרצינו, לא בכמות שרצינו, לא הרגשנו כמו שרצינו להרגיש, ולא קיבלנו מספיק. בדיוק כמו בחיים של אמיר. אבל כמו שפילי אמרה לו, גם צריך להתבגר.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©