הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
פרויקט קלאסיקה / חברים ישנים
 
למרות האינטרסים הכלכליים שמסתתרים מאחורי אלבומי אוסף, אלבום ההופעה של "החברים של נטשה" מצליח לצבוט את הלב
מאת קרן לוי | 26.11.2007
 

גם כששמח, גם כשעצוב
תצלום: SXC
זה רק מזל רע שכאשר אני רוצה לכתוב על שיר או אלבום מסוים, הדיסק יקפוץ כאילו יש לו התנגדות שיכתבו עליו. מדובר באלבום של "החברים של נטשה". ולא סתם, אלא אלבום ההופעה, שזכה להשמעות רבות בערבי חברים משותפים, אך הוא זכור לי בעיקר בימי גיל ההתבגרות ספוגי הבלבול והייאוש.

כמה ייחלתי להיות שם בהופעה הזו היפה והמלנכולית, שבה רוב השירים עצובים ונוגעים בדיוק בנקודות הנכונות והרגישות שלנו. אלו המדברים על אהבה נכזבת, על בדידות. היום, גם מתוך שינה עמוקה אני יכולה לזמזם את מילות השיר "אם כבר לבד" ואת "יש זמן" כמעט בעל פה, וממש יכולה להבין את המועקות של מיכה שטרית (שכתב את רוב השירים באלבום) ואת המוזה של המלחין ארקדי דוכין.

אלבום ההופעה, שיצא ב-1996, הוא למעשה אוסף שירים מתחילת דרכה של הלהקה, אך כל הביצועים שם נשמעים אחרת לגמרי מהביצועים המקוריים. יש תחושה שהלהקה נהנית מהשירים, לא תוקפת ולא נלחמת. הם באמת מנסים לחדור, מבלי להתיפייף, ללבו של הקהל. "אתה אוהב את הפוזה המלנכולית הזאת, אתה מחפש ומוצא את זה, אתה מכור, אתה לא יכול אחרת. לפעמים אני שונא את הכנות שלך, אבל נדמה לי שאת צודקת". אני נופלת בשבי של מיכה שטרית בכל צליל ותו. הוא יודע בדיוק איך זה עובד, בחיים, בזוגיות, עם חברים ומשפחה. אנחנו מחפשים את העצוב כדי שנוכל להרגיש משהו, כי בעצם רוב היום אנחנו לא מתעסקים בתחושות העמוקות הללו, לפחות לא חושבים עליהן. סתם מתרגזים ולא ממש מבינים למה.

כששומעים את "נאמר כבר הכל", אי אפשר שלא להרגיש את הרעידות בקול של דוכין. "לא תדעי לעולם איך בכיתי כמו ילד", שבור ופצוע הוא נוגע בנקודה הכואבת שבפרידה, "לא תרגיש דבר, תשכחי את הדרך לכאן". כנראה שבאיזשהו מקום הייתה סיבה לכך שההצלחה של דוכין ושטרית בנפרד לא התקרבה למושלמות שלהם ביחד. השילוב של המילים והלחן והסגנון העצוב של כל אחד מהם לחוד, יצרו יופי גדול מאוד, ובעיני חד פעמי ביכולת שלו לא להימאס גם לאחר עשרות השמעות.

קשה להאמין שאני מחזיקה בעותק המקורי של הדיסק, ששייך לתקופה שבה אם היינו לחוצים על שיר אז חנויות המוסיקה היו האופציה היחידה להשביע את הרעב. במקרה הזה קשה לי לבחור מה היה השיר שהניע אותי לקנות את הדיסק, כי אני אוהבת את כולו, ויכולה להאזין לו שעות, גם כששמח וגם כשעצוב, ולצערי גם כשהוא קופץ.

האמת, שיש משהו קצת ממוסחר בדיסק אוסף, מין עייפות של אמן/להקה שמאסו באולפני ההקלטות ורצו חופש מלווה בכסף. קצת קשה לי להפנות את הציניות הזו כלפי "החברים של נטשה", למרות שאין לי ספק שבמהלך השנים הם ניסו קצת גם את הכיוון הזה. אולי פשוט יותר לא לחשוב על כך וסתם לזמזם "הירקון זורם ונשפך לים....".

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
1 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. Keren Levi
Ayelet 14.12.2007
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©