הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כמה עוד אפשר?
 
מרי רבין ממליצה לראות את העיבוד הקולנועי האחרון ל"גטסבי הגדול" למרות שהוא ארוך מדי, בעיקר בגלל לאונרדו דיקפריו
מאת מרי רבין | 08.06.2013
 
 
 

>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

 

הסיבה העיקרית שרצתי לבית הקולנוע לצפות ב"גטסבי הגדול" הייתה מפני שראיתי את פניו של ליאונרדו דיקפריו מתנוססות על שלטי החוצות וכבר מ"טיטאניק" יש לי קראש עליו. כששמעתי שהשחקן יופיע בסרט המבוסס על הספר המפורסם, לא חשבתי פעמיים ואפילו חקרתי עליו קצת. ספרו של פ. סקוט פיצג'רלד ראה אור לראשונה ב-1952 ונמכר בפחות מ-24,000 עותקים. מאז, הוא עובד לתיאטרון, לקולנוע ולאופרה. העיבוד הקולנועי האחרון בבימויו של הבמאי האוסטרלי באז לורמן, שזכה להכרה בשל ההצלחה המסחררת של סרטו "מולין רוז'" הספיק לפתוח את פסטיבל קאן היוקרתי והרוויח 50 מיליון דולר בסוף שבוע הראשון שלו בארה"ב.

 

העלילה מסופרת דרך עיניו של ניק קרוויי, שמשחק טובי מגווייר המוכר מסרטי "ספיידרמן" (כן, זה קשה לא להיזכר בפיטר פארקר במהלך הצפייה). הוא חלם להיות סופר אך מצא עצמו בעולם הפיננסי של וול סטריט. הוא עובר ללונג איילנד ומשתכן בדירה ליד המיליונר ג'יי גטסבי (דיקפריו) שעורך מסיבות אקסטרווגנטיות ושאף אדם לא פוגש בו באירועיו. עקב התעניינותו בקרוויי, הוא מזמין אותו לאחת ממסיבותיו הראוותניות ומיד נוצרת ביניהם חברות. מה שקרוויי לא יודע עדיין הוא ששכנו מעוניין ליצור קשר עם בת דודתו שהיא גם אהובתו מהעבר, דייזי (קארי מאליגן) שנשואה לטום ביוקנן (ג'ואל אדג'רטון) הבוגדני והעשיר.

ההרגשה היא שאנחנו במסיבה גדולה. אחת מסצינות המסיבה
תצלומים: צילומי מסך מתוך הסרט

היה רגע בו תהיתי היכן אני נמצאת וההרגשה היא שבמסיבה גדולה. השמלות המקושטות, הכיבוד היוקרתי, הקונפטי והאלכוהול שזורם כמו מים לא נותנים מקום לדמיון. כל זה כשברקע לנה דל ריי מבצעת את שיר הנושא, Young and Beautiful. למרות שהסרט אמור לייצג את שנות ה-20 של המאה הקודמת, אי אפשר להתעלם משירי הפופ העכשוויים המתנגנים בו. אפשר לקשר את זה לכך שאחד ממפיקי הסרט הוא מפיק המוסיקה והזמר הפופולרי ג'יי.זי. אך זה מה שמצופה מלורמן, הידוע בהגזמותיו ובסרטיו הצבעוניים והקיטשים.

 

הבעיה שכל הטוב הזה נגמר לאחר שעה. ישנה תפנית בעלילה שהופכת את כל הסרט מעליז ושמח לעצוב וטרגי. גם הטון של השחקנים הופך לדיכאוני ודרמטי, והם מדקלמים דיאלוגים ספרותיים שהקשו עליי להתרכז, וסבלנותי פקעה. התפנית הייתה מתבקשת אך היה אפשר לקצר את הסרט במעט. בכל זאת 142 דקות. ההופעה המצוינת של דיקפריו כגטסבי נעה בין ילד מאוהב חסר ביטחון לעשיר בטוח בעצמו, ואף שחקן לא היה יכול להתאים יותר. מאז "טיטאניק" לא ראיתי משחק כה מוצלח שלו.

 

לעומתו, דמותה של מאליגן נשארה נסיכה מהאגדות וזה חבל מאוד, בעיקר בגלל שבספר היא עמוקה יותר. טרם החלטתי לגבי מגווייר: מצד אחד ישנה הרגשה שהוא השחקן הראשי, הרי העלילה מסופרת דרך עיניו, מצד שני אפשר לחשוב שכל מה שהוא עושה זה להיות ניצב בסצנות מסוימות רק כדי לספר אותן אחר כך. המכשול היחידי בסרט הוא אורכו. אפילו הופעתו המרובה של מגווייר לא הוציאה אותי מדעתי כמו הישיבה בכיסא. העושר הועבר באופן די מובהק והיה ניתן לתת יותר בימה לתסריט קליל מאשר לסצנות החוזרות על עצמן של ארוחות שחיתות ומסיבות. למרות זאת אני ממליצה לראות את הסרט ולו בשל ההבטחה לחוויה קולנועית סוחפת.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
1 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. מחזקת דברייך
רונקיבל 10.06.2013
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©