הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
סיבה למסיבה
 
מרי רבין הצטרפה לעשרות אלפי החוגגים במצעד הגאווה בתל אביב, וחזרה מלאת התפעלות מהשואו הענק והצבעוני
מאת מרי רבין | 10.06.2013
 

>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

 

חג חדש נוסף לי ללוח השנה – חג הגאווה. לא הייתי יכולה לדמיין את כמות החוגגים הצבעוניים והגאים שלו, והשנה חגגתי אותו בפעם הראשונה. כמו רוב תושבי ישראל ותל אביב בפרט (כי פשוט לא היה אפשר להתחמק מהדגלים שקישטו כמעט כל בניין ופינה בעיר) גם אני לא יכולתי להישאר אדישה לשבוע הגאווה. הדובדבן שבקצפת היה מצעד הגאווה, שיצא בפעם ה-15 ברציפות מגן מאיר בתל אביב, והסתיים במסיבה ענקית בחוף גורדון, בהנחייתה של בר רפאלי ובהשתתפות אמנים כמו עומר אדם ומיכל אמדורסקי.

 

בתור פקידת קבלה באחד מהמלונות היוקרתיים שעל טיילת תל אביב, זכיתי לראות חלק מחברי הקהילה שהגיעו לתל אביב מכל קצוות העולם לכבוד המצעד. כל זוג או שלישייה נוספת שנכנסה לעשות צ'ק-אין במלון השאירו אותי בפה פעור. תמיד ידעתי שהמצעד הוא אירוע חובה בשביל אנשי הקהילה הלה"טבית, אבל לא חשבתי שמגיעים אליו מכל רחבי תבל. זה גרם לי להתעמק קצת יותר בקהילה ובשאלה למה הם באים עד ישראל בשביל לחגוג את זהותם המינית. התשובות שקיבלתי הפתיעו אותי אף יותר. "זה המצעד הכי גדול שמתקיים באסיה" "הישראלים יודעים הכי טוב איך לחגוג" "תל אביב זאת העיר של הקהילה ואין ספק בזה" היו רק חלק קטן מהתשובות שקיבלתי.

 

יום שישי התחיל כיום שגרתי במלון. שבוע לפני המצעד כולם היו לחוצים עקב חסימת הכבישים מסביב למלון. ההכנות בחוף גורדון שמתחתינו היו בעיצומן, הבימה המרכזית המרשימה הוקמה, ופיסת בד ענקית נפרסה עליה כדי להגן על החוגגים מפני השמש הלוהטת. ואם זו לא מספיקה, הותקנו ממטרות כדי להקל על החום. לאורך כל החוף הוקמו דוכנים צבעוניים של שתייה (בירה והמון), אוכל או כל דבר שאפשר לחלום עליו: דגלים, מניפות, קרניים, כוסות שתייה, בגדי ים, בנדנות ומה לא?

האנשים שמחים כאילו הרגע קיבלו שיחת טלפון מאראלה ממפעל הפיס. המצעד בת"א
תצלומים: גילי פורת וליטל בר- נוי

לקראת 14:00 הבחנתי בקציני הביטחון של המלון מתמקמים בכניסה והבנתי שכולם בדרך. קבוצות של צעירים צבעוניים, חצי עירומים, עברו דרכנו ולא הורידו את החיוך מפניהם. מוסיקת הטראנס שבקעה מהחוף לא השאירה אותי דקה נוספת בעבודה. מיהרתי להחליף את המדים בשמלה קיצית ושרשרת צבעונית שיתאימו לאווירה ויצאתי לחגוג.

 

הגעתי לחוף ונדהמתי. כמות האנשים האסטרונומית, הדמויות שהקיפו אותי, הפרצופים המאושרים שלהם והשמחה והצחוק ששלטו מסביב. כאילו בזה הרגע קיבלו שיחת טלפון מאראלה שבישרה להם על זכייה בפיס. מילדים קטנים ועד מבוגרים - כולם היו מחופשים, אחזו בכוסות שתייה, רקדו ונהנו על החוף. התחושה של חופש הביטוי הציפה אותי ללא מעצור. הביטחון העצמי של הגברים המאופרים הלבושים בשמלות גרם לי לקנאה קלה. נדמה היה כי אין דבר בעולם שיכול היה לקחת מהם את החופש הזה.

 

ב-15:30 עלה לבמה עומר אדם, שבהחלט נתן הופעה. "עולה לי, עולה לי, עולה ולא יורד לי..." אלה המילים מתוך השיר הרשמי של מצעד הגאווה 2013, שגרם לכולם להניף את הידיים באוויר. לא הייתי מעלה על דעתי שיתוף פעולה של הזמר המזרחי עם הקהילה הלה"טבית, אבל מדובר בשיר סוחף וקצבי שאני מזמזמת לעצמי עד עכשיו.

 

אי אפשר להתעלם מהתזמון המפתיע של מציאת החשודים בביצוע הרצח בבר נוער לפני ארבע שנים. אבל כשפגשתי שם כמה מידידיי הגאים, הם ענו לי בתגובה שלא מערבבים עצב בשמחה. עבורם, זהו יום חג בו הם רק רוצים לשמוח, ליהנות ולאחל שדבר כזה לא יקרה שוב.

 

בשבילי הפסטיבל הסתיים ב-17:00. עייפה, מיוזעת ושמחה צעדתי לכיוון האוטו. ראיתי דברים שלעולם לא אוכל לשכוח ופגשתי אנשים מרתקים שלימדו אותי דבר אחד - לעולם אל תתביישי במי שאת. רזה, שמנה, גבוהה, נמוכה, סטרייטית או גאה - כולנו שווים בסופו של דבר. ניפגש במצעד הגאווה 2014.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©