הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
זה היה מושלם מדי
 
אחרי שרוזי חכמון נשבתה בקסמיו של בחור שחיזר אחריה נמרצות, הוא איבד בה עניין. עכשיו היא מנסה להתאושש מההלם, אבל גם לצפות שיחזור
מאת רוזי חכמון | 11.08.2013
 

 

>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

 

 

הכרתי אותו באופן מטופש ברשת החברתית הארורה. הוא פנה אליי באמצעות מילים יפות על מנת לכבוש את לבי הקר כקרח ולא הצליח, כפי שרבים אחרים ניסו ונכשלו. אלא שהוא התעקש  שוב ושוב. חברות שלי האיצו בי לצאת איתו ולתת לו הזדמנות. הן המשיכו להפציר בי טענו שהוא נורא חתיך ומוצלח אבל אני המשכתי לסרב כי פשוט לא רציתי. לא טבעתי בעיניו הכחולות, והחיוך שלו לא הזכיר לי את ילדותי.

 

ערב אחד, לאחר סוף שבוע משעמם במיוחד, הוא שלח לי הודעה וחשבתי למה לא. מדוע להישאר בבית ולהמשיך לקרוא מגזינים משעממים או לצפות בתוכניות ריאליטי חסרות תוכן? אז נעניתי להצעתו. קבענו ב-21:00 ורק עשר דקות לפני הזמן התחלתי להתארגן, מה שלא אופייני לי בכלל, ומה שהדגיש כמה הדייט הזה היה חסר חשיבות בעיניי. הוא בא לאסוף אותי וראיתי אותו סוף סוף בפעם הראשונה אחרי שנה של קשר וירטואלי. האמת - הוא  נראה טוב, בדיוק כמו בתמונות. אני שונאת גברים שנראים יותר מדי טוב. אימא שלי תמיד אמרה לי שזה מסוכן, ושאצטרך לעבוד קשה, וכל החיים אפחד שאולי הוא ילך עם מישהי אחרת.

 

הוא לקח אותי למסעדה האהובה עליי, אמר את המילים הנכונות, התנהג ונראה בדיוק כפי שצריך. נאה, ממולח, גבר החלומות של כל אחת. עבר עליי ערב מושלם כמו בתקופת הנעורים, כשהאמנתי שהכול יכול לזרום בטבעיות. מתברר שגם עכשיו זה יכול להיות ככה או שאולי אני בעצם מבלבלת בשכל. אבל לאור הסיום העגום, כנראה שלא. חזרתי הביתה באותו לילה ולא יכולתי להוריד את החיוך מהפנים - נשביתי בקסמיו. היות שלא רציתי לטבוע כל כך מהר, הייתי קצת נוקשה, מה שגרם לו לרצות עוד יותר. אני זוכרת שלפעמים הייתי יושבת בחדרי ומחייכת לכל עבר ופשוט לא מאמינה מאיפה כול הטוב הזה הגיע לי. אבל זה היה שם, באמת. הוא רדף אחריי והתקשר בלי סוף. הלב שלי התפוצץ מרוב פרפרים. זה היה מושלם כמו באגדות.

עשיתי למענו גם דברים שפמיניסטית כמוני לא תעשה בשביל אף גבר
תצלומים: SXC

אחרי כמה שבועות הייתי כבר לגמרי שלו, את כול כולי נתתי לו. דיברנו בטלפון עד השעות הקטנות של הלילה והקשבתי לסיפורים שלו. הוא אהב לספר כל מה שעבר עליו בכל רגע בכל יום. העובדה שהכלב שלו לא הפסיק לנבוח על הכלבה של השכנה באמת נורא עניינה אותי.

 

עם הזמן הוא התחיל קצת להתרחק, והיו ימים בהם לא התקשר. הייתי יוזמת שיחות טלפון שלאכזבתי ארכו שניות בודדות רק מפני שהבחור שלי לא יכול היה לדבר כי הוא עמוס בעבודה, גם בשעות הלילה. עד שהיו ימים שלא יצרנו קשר. כשהגיע יום ההולדת שלי באמת שלא ציפיתי להרבה, רק לבלות איתו קצת. אני כבר לא בגיל העשרה, לא מחפשת הרפתקאות או עניינים חומריים, כי יש לי מספיק. רציתי רק קצת תשומת לב. לבסוף הוא שלח הודעה ואמר שלא יוכל להגיע למסיבה. החברות ניסו לעודד אותי והגישו לי עוד ועוד משקה אבל זה לא כל כך עזר. הייתי מבואסת, הרגשתי שזה נגמר ולא רציתי שכך יהיה. ניסיתי להבין מה עשיתי לא בסדר? מה קרה פתאום? לא היו לי תשובות, ולבסוף החלטתי בלית ברירה ובעצב רב, להמשיך הלאה.

 

עבר זמן מה ואפשר להגיד שניסיתי כל מה שאפשר על מנת להחלים מהקשר. הנחתי בצד את האגו, על אף שתמיד היו לי הרבה אפשרויות בחוץ, מה שאמור היה להפוך את המצב להרבה יותר קל. למרות זאת, עברה עליי תקופה של תסכול וחששתי שלא אמצא אחד כמוהו ושאיאלץ להתפשר. החברות ניסו לעודד אותי באמצעות סיסמאות כמו "זה הכול לטובה" "הוא גם ככה לא היה מספיק טוב בשבילך" או "את תצחקי על זה עוד כמה שנים". ואני רק חשבתי לעצמי שכנראה לא יתחשק לי. ייחלתי שזה יעבור כבר עכשיו, רציתי לצחוק על זה ביחד אתו. ואיך לעזאזל הן מעזות להתערב, הרי הן לא נכחו ברגעים האינטימיים שלנו.

 

מצד שני אולי כולם צודקים. לפי תורת החסידות שום דבר לא קורה לשווא. אפילו לעלה שנושר מעץ יש סיבה לכך. אולי לא כל הגברים הם כאלה. אני ממשיכה לשאול את עצמי, מתי כבר אמצא מישהו נורמלי שיישאר איתי גם אחרי שיבין שאני כבר שלו. למה הם תמיד נעלמים דווקא כשאני כבר מעוניינת? כיצד מתגברים על המכשול הזה? הרי בתחילת הקשר הוא העריץ אותי והסתכל עליי כאילו אין עוד אחת כמוני וכל כך רצה שאהיה שלו.

 

כשנשביתי בקסמיו, עשיתי למענו כול מה שמצופה מאישה טובה: ביקרתי אותו כשחלה ואפילו הכנתי לו אוכל, איחלתי לו בהצלחה והחזקתי אצבעות לפני כל מבחן ועוד הרבה דברים שפמיניסטית כמוני לא תעשה בשביל אף גבר, שיבחתי והיללתי אותו בפני כל החברים שלו, ורק רציתי שיהיה לו טוב. ולמרות שניסיתי כמה פעמים להראות לו כמה אני נחשקת על ידי גברים אחרים, ושלא קל לזכות בי, זה לא עזר. מאין החולשה הזאת שבי ומדוע אני נכנעת לה? למה אני מתרפסת כך ומוותרת על עצמי בשביל גבר? נמאס לי לחפש גלגלי הצלה שיעזרו לי לחזור לעצמי כל פעם מחדש. וזה מצחיק, כי אני יודעת שגם אם  אהיה יותר חזקה ומושכת, זה ייעלם בשנייה שהוא יגיד לי "בואי".

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©