הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ליבי נרגש
 
גיל חומן נכח באיחוד של כוורת בפארק הירקון, הופנט מכל רגע ומצר על כך שזו ההופעה האחרונה של הלהקה הכי הטובה שהייתה לנו
מאת גיל חומן | 12.08.2013
 

>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

 

"בכל זאת הגענו למרות הכל". איזו פתיחה חלומית להופעה האחרונה בהחלט של להקת כוורת, שהוכרזה לא פעם כהכי טובה בארץ. זה לא מובן מאליו, במיוחד לאחר פציעותיהם של גידי גוב ויוני רכטר. דבר אחד אני יכול להבטיח: הם עשו את המקסימום כדי שאני ועוד 50 אלף צופים שעמדו מזיעים, צפופים ועם חיוך מאוזן לאוזן, לא נשים לב לעניין. כמו בשירו של גוב "ברגע של געגועים...אקרא לך שובי אל העיר הזאת, עכשיו אליי" הם התחננו וכאילו קראו את מחשבותיי. רק תשובו, אין לי בעיה לבלות 4 שעות באתר האינטרנט עד לפתיחת מכירת הכרטיסים או לבוא 3 שעות לפני המופע ולחכות בחום של אוגוסט - העיקר לקבל טעימה.

 

בקהל אני מזהה כאלו שבשבילם האירוע הוא על תקן של מופע נוסטלגי. שניצלו את ההזדמנות החד פעמית שנקרתה בדרכם לראות להקה ששמעו עד כה רק בדיסקים או בנגן. אף ראיתי כמה מעריצים שגילם מורכב מספרה אחת. נכון שהם שיחקו קצת באייפון כשהגיעו לשיר שאינם מכירים, אבל לפחות קיבלתי כמה שניות של קו ישיר לבימה בלי עשרות הפלאפונים המורמים כדי לצלם ולנצור טיפה מן המופע.

 

"ילד מזדקן" הם שרו ואנחנו שרנו איתם. מכירים כל מילה מהפזמון, מדקלמים כל שורה, מדמים את הילד ללהקה ורואים את אותם חבר'ה שהיינו רגילים לראות. גם אם זה בווידאו כמוני, מקפצים על הבימה בשחור ולבן. רק שהפעם הם עומדים, נותנים את כל כולם בשביל שגם לצעירים שבינינו יהיה זיכרון חיובי מההופעה. עד עכשיו אני לא מבין איך אפשר להעביר כל כך הרבה אנרגיות בכל כך מעט תנועות.

איך אפשר להעביר כל כך הרבה אנרגיות בכל כך מעט תנועות. כוורת בהופעה
תצלום: שיר קומפני. תצלום לובי: גיל חומן

"קולי נאלם ליבי נרגש". מתחיל סבב שירים של כל אחד מחברי הלהקה שפתח בקריירת סולו - גוב, רכטר, דני סנדרסון, יצחק קלפטר, אפרים שמיר ואלון אולארצ'יק. באופן מפתיע שירים אלו התקבלו בחום מצד הקהל, לפעמים אפילו יותר מהשירים של הלהקה. וכולנו עומדים, מתחילים לקבל אותות כאב מהרגליים. אבל למי אכפת? מעדיף ללכת צולע שבוע ולא להחמיץ שנייה ממה שקורה מולי.

 

"לכן עומד ומנגן" שר קלפטר באופן אירוני כיוון שאת כל ההופעה ביצע בישיבה. בחצי מהשיר הוא נותן לקהל את הכבוד אך ברור שזוהי יותר ממחווה, וכי אינו מסוגל לשיר כתמול שלשום. בשנת 2000 קיבל בשורה כי יש לו גידול בראש ומאז לא חזר להיות אותו אדם. הוא עדיין פורט על הגיטרה כמו דוד על הנבל והחיוך נשאר כשהיה אך מה שמאחוריו כבר לא שלם. במהלך "צליל מכוון" הוא אפילו נתקע פעם אך הלהקה, כמשענת איתנה, חיפתה עליו והמשיכה כאילו כלום לא קרה. בלי להגזים, תגובת הקהל לשיר הזה הייתה החזקה ביותר מכל השירים במופע ולא רק בגלל איכותו.

 

"מסיפורי פוגי אפשר ללמוד" שרו חברי הלהקה כאות המבשר על הגעתה של שעת הסיפור. אותם קטעים שהקהל כבר מכיר בעל פה על האנשים בארון ששופכים חלב כדי שאף אחד לא יבכה ועל יודוקוליס ליפשיץ ששינה את שמו כפעולת תגמול ללידתו. את ההצגות ליוו קלפטר בגלימה, סנדרסון בחצאית ואולארצ'יק בכובע צילינדר ירוק, כאילו לא עברו 15 שנה מאז הציגו את אותו סיפור. לבושים באותם בגדים, באותו מקום ובאותה הופעת איחוד מיתולוגית.

 

"היי יו יה אני שואל" מי מאתנו לא יודע איך לענות? נדמה כאילו כל השנים שעברו נתנו ללהקה את החיזוקים הנדרשים על מנת להגיע הכי קרוב לשלמות. אני בטוח שיש כאלו שעכשיו מתים לשבור עליי את המקלדת, אך אמשיך לטעון כי כוורת גרסת 2013 טובה מזו של שנות ה-80. הצינים יטענו שמדובר בסיבוב הופעות לצורכי השלמת הכנסה של חברי הלהקה. וגם אם אכן זו הסיבה - הם נתנו לי שעתיים של צחוק, מוסיקה טובה, הופעה מצוינת ואת האפשרות להגיד לילדים שלי "הייתי בהופעה האחרונה של כוורת בפארק" כמו ששמעתי מאבי עד לפני כמה חודשים.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
1 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. רק מזרחית!
יונתן 12.08.2013
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©