הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
איך לעזאזל זה יכול לקרות?
 
למרות הסיפור המופרך והתזזיתיות, לירן עבדי הופתע לטובה מ"רווח וכאב" של מייקל ביי, גם אם סרטים כאלו עושים לו בעיקר כאב ראש
מאת לירן עבדי | 07.09.2013
 

 >>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק 

 

אתחיל מהסוף. "רווח וכאב" Pain & Gain הוא אחד הסרטים המהנים וההזויים שצפיתי בהם בשנה האחרונה. המשחק מפתיע לטובה והסיפור האמיתי, שנראה מופרך, היוו מגש של כסף לעלילה המנופחת והגרנדיוזית שמוצתה במלואה. לצד ההגשה הייחודית של הבמאי מייקל ביי, כל אלו הולידו סרט הוליוודי טהור עשיר ברגעי אקשן, מתח וקומדיה משובחים, מהסוג שכיף לראות על המסך הגדול.

 

הסרט מגולל סיפור פשע, שקשה להאמין להתרחשויותיו על רקע מיאמי, פלורידה 1995. במרכזו עומדים שלושה פושעים לא מוצלחים במיוחד, שהדבר היחיד שגרוע יותר מהפשעים שלהם הוא טיפשותם הרבה, שמוצגת בסרט בצורה מושלמת. "טעויות של בית סוהר" הסלנג אומר, ואכן כל הטעויות שניתן לחשוב עליהן זוכות לייצוג הולם ומבדר במיוחד. יוצרי הסרט טוענים לקשר אמין ביותר בינו לבין המציאות, ועדיין קשה להפנים את כל הנתונים שהסצנות מציגות לנו. אין סוף לספוילרים שניתן לציין כאן, אבל לצופים העתידיים מחכה דרך רצופת הפתעות, שתגרום להם לעצור את הסרט אחת לכמה דקות ולשאול את עצמם איך לעזאזל דבר כזה יכול לקרות.

 

זה כנראה הסרט הכי-מייקל-ביי שיצר הבמאי המוכר. גברים שריריים, מזיעים ומלוכלכים עושים פוזות למצלמה. פיצוצים, רעשים ושאר חוויות גדולות מהחיים מולידים סצנות ענק ויוצרים רגעים ססגוניים שזועקים שיא בכל שנייה. "ארמגדון" וכל סדרת סרטי הרובטריקים של אותו במאי נראים כמו זיוף קומי המחוויר לעומת הפלא האנושי שביי מנסה להעביר לצופים בכל דרך אפשרית, גם אם היא לפעמים מורגשת כנואשת ומנסה יותר מדי.

תהליך ההתמקמות שלו בהוליווד כשחקן איכותי עולה הילוך. ג'ונסון
תצלומים: צילומי מסך מתוך הסרט

תואר "הסובל הגדול ביותר של הפקת הסרט" כנראה יוענק לעורך הראשי. כיאה לשיטות הצילום המפורסמות של הבמאי, המצלמה תזזיתית ונודדת לעייפה, היא קופצת בין אירועים וזמנים ולא משאירה לצופה אפשרות לנוח לשנייה של מחשבה והתעמקות. סצנה שמתחילה בקריינות של אחת הדמויות המשניות קופצת לסצנת עבר של דמות אחרת, ומסתיימת בעניין אישי של דמות שלישית. ממתק לצופים בעלי קשיי קשב וריכוז, וכאב ראש קל לאחרים. מנגד, לזכותו של ביי ייאמר כי לא מדובר בתזזיתיות הלא נעימה של טוני סקוט ב"דומינו" או בערבול החושים המוגזם ב"ספרינג ברייקרס" של הרמוני קורין. עדיין מדובר בצילום סוחף, שאולי לעיתים מאבד אחיזה בין סצנות, אבל מצליח לשמור על שלד היגיון ברור, שנוח ובעיקר כיף לצפות בו. אגב, גם כאן קופצת לביקור החתימה המפורסמת של ביי, בדמות שוט ה-360 מעלות בין חדרי סצנה.

 

הדמות הראשית, דניאל לוגו, מגולמת על ידי מארק וולברג בצורה מעניינת ופסיכוטית משהו. זה לא וולברג האיכותי שהוכח לנו ב"פייטר" ולא האתנחתה הקומית ב"החבר'ה האחרים". כאן הוא שומר על איזון בין שניהם: רוב הזמן הוא רציני, מקצועי ועומד על עקרונות עמוקים, לכאורה, אבל כאלו שנעים ברוח, ורוב דעותיו בסרט מנגנות על מניירות אמריקאיות נדושות, שמהוות כיום מושא ללעג. את דוויין ג'ונסון, שמשחק את אחד הפושעים, התרגלנו לראות בסרטי אקשן מהסוג הכבד והקיטשי להחריד. ב"רווח וכאב" תהליך ההתמקמות שלו בהוליווד כשחקן איכותי עולה הילוך. ג'ונסון שובר את השגרה ומרשה לעצמו לאבד את זה לטובת דמות הבריון הדביל שמנסה לחפש את ישו ונכשל בכל פעם, בגלל סמים ושאר צרות שאליהן נקלע בדרכו התמימה. בהחלט עליית מדרגה לבחור המגודל.

 

שני שבחים אחרונים מגיעים למפתיעים שבצוות השחקנים. הראשון יוענק לאנתוני מקי, שמשחק את הצלע השלישית בחבורה. מקי נותן כאן את אחת ההופעות המצחיקות שלו, ואולי אפילו הטובה ביניהן, לא פחות מכיכובו ב"מטען הכאב" הרציני והעמוק. הציון לשבח השני יגיע לבר פאלי, הפינה הישראלית בסרט, שמקבלת תפקיד גדול יחסית. למרות שהיא משחקת דוגמנית טיפשה המוכנה לשמוע הכול, כיף לראות הצלחה ישראלית בסרט הוליוודי בתפקידים שאינם מסתכמים בגופה או מחבל.

 

קולנוע קופצני ועמוס במסרים מעולם לא היה כוס התה שלי. הניסיונות שלי לצפות בסרטים כאלו לרוב מסתיימים בסלט מפוזר בסיסמאות שלא מוסרות שום מידע, פרט לנתונים אודות ראשו הקדחתני של הבמאי. לעומת האחרים, יתרונו של סרט זה נשען במידה רבה על יוצרו ועל העלילה ההזויה, שכאילו הוכנה מראש לקראת סרט הוליוודי שיגיע בהמשך. אילולא ביי והסיפור התמוה שהיווה עזר כנגדו, ספק אם לא הייתה כאן נפילה של ממש. לשמחתי, זכיתי לצפות בסרט תזזיתי ועמוס מהסוג המועדף. רק שזה לא יהפוך להרגל.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©