הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מטאור תוצרת שטוקהולם
 
אחרי שהאזין ל-True, אלבום הבכורה של אביצ'י, לירן עבדי בטוח כי מהדי ג'יי השוודי עוד יצא משהו מפלצתי שידרוס גדולים ממנו
מאת לירן עבדי | 24.09.2013
 

>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק 

 

אולי לא תזהו אותו במפגש פנים אל פנים, אבל סביר להניח שאתם מכירים אותו, ובטח יצא לכם לרקוד לצלילי להיטיו או לפחות לזמזם אחד מהם בלי לשים לב. שמו טים ברגלינג, אבל הרוב מכיר אותו בשם הבימה אביצ'י, והוא הכוכב העולה בשמי המוסיקה האלקטרונית (EDM). החודש שוחרר True, אלבום הסטודיו הראשון של היוצר והדי ג'יי השוודי, וזו הזדמנות טובה לראות מה באמת שווה האמן שאחראי לכמה מלהיטי המסיבות הגדולים של השנים האחרונות.

 

אביצ'י הוא לא אמן ה-EDM הטיפוסי ועמוס הכימיקלים שהתרגלנו להכיר. באפריל התראיין היוצר למגזיןGQ  והפתיע לא מעט ממעריציו. "מעולם לא התנסיתי בסמים. אני די פוחד ממשהו שגורם לך לאבד שליטה". אפילו על הרגלי השתייה הוא החל להקפיד, וטען שאף פעם לא ישתה יומיים רצופים. התדמית המעניינת שיצר לעצמו סקרנה הרבה חובבי מוסיקה, ובעיקר אמנים באותה ליגה, שחלקם אף טען כי מדובר בקשקוש מוחלט.

 

בין אם מדובר באמת או בשקר, אלו זמנים טובים עבור המטאור משטוקהולם. למרות שהוא רק בן 24, הילד הטוב של עולם המוסיקה האלקטרונית מכוון גבוה ופוגע בול. ב-2011 הוא הספיק להיכנס למקום השישי ברשימת ה-Top 100 DJs הנחשבת של DJ Magazine ושנה אחר כך קטף את המקום השלישי. בימים אלה, ההצבעות לתחרות הדיג'יי הטוב בעולם של 2013 בעיצומן, כשאביצ'י מוביל את הרשימה, ונושף בעורפם של ענקים כמו ארמין ואן ביורן, טיאסטו, ושאר אגדות חיות שמתקלטות עוד מהתקופה שברגלינג אכל את כדורי הבשר שאימא הכינה לו.

כל שיר ב-True נודף ריח אמריקאי פופולרי וזועק לקהל הבינלאומי. אביצ'י בהופעה
תצלומים : jalil arfaoui. תצלום לובי: shawn tron

לאלבום קדם סינגל שיצא ביוני - שובר המצעדים Wake Me Up, והוא גם זה שפותח אותו. בכל הנוגע אליו, אין יותר מדי מה לפרט: הלא ייאמן התרחש, ואביצ'י הצליח לשדך קאנטרי שורשי להאוס עדכני. רק על הניסיון מגיעות לו מחיאות כפיים, כשהביצוע המעולה זיכה אותו בנקודות נוספות. הבא אחריו, You Make Me, לא מחדש יותר מדי, אבל גם לא מאכזב את חובבי הז'אנר. דאנס סתמי שמעביר את המאזינים באלגנטיות לרצועה השלישית. אביצ'י מנסה בשנית את הנוסחה המנצחת וב-Hey Brother, כשהוא מלווה בקולו של דן טימנסקי, גולש חזרה למתחמי הפולק והסול של ארה"ב, שנראים פתאום כחוף מבטחים עבור האמן המבטיח.

 

אם עד עכשיו לא הייתי בטוח בהשראתו של אביצ'י, רצועה ארבע צועקת אותה בכל הכוח. Addicted To You מוסיף שמן למדורת האמריקניזציה והקול הנוסטלגי של אודרה מיי משדרג את השיר בכמה רמות. זה אולי השיר המקורי והמעניין ביותר בכל האלבום. Dear Boy שמגיע אחריו, מחזיר אותנו לקרקע ומראה שרווחים לפעמים חשובים יותר מיצירתיות. אין ספק כי מדובר בעוד להיט דאנס בטוח שהולך להיכנס לרשימות ההשמעה של המסיבות הנחשבות. Liar Liar השישי מנסה להיאבק בקודמו ומושך חזרה למקוריות כלהיט דיסקו פאנקי מגניב, שרק אחרי ששומעים אותו מבינים עד כמה חסר ייצוג איכותי שלו בזירת ה-EDM.

 

העניינים מתחממים קצת אחרי אמצע האלבום. השיר השביעי Shame On Me משאיר חותם של ג'אז גרובי ומהיר במיוחד. גם  Lay Me Down שאחריו חוטף אותנו לעולם הגיטרות והבס של שנות ה-70. שני הבאים אחריהם Hope There's Someone ו-Heart Upon My Sleeve מרגישים כמו שטחי האימון של אביצ'י, כשאנחנו המאזינים מתפקדים כשפני ניסיון. בראשון שוררת אווירה שקטה ומלודית-משהו, שלא אופיינית לאמן, אבל נשברת לקראת סופה עם בס שמנוני ומוכר מדי. גם בשיר השני מופיעים פסנתר וכינורות דרמטיים, שלקראת הסוף מקבלים קצב, והופכים להיות מנגינת רקע מעולה לאיזה קרב טרגי בסרט שייצא בקרוב. ניסיון נחמד מצד היוצר לשבור שגרה.

נושף בעורפם של ענקים ושאר אגדות חיות שמתקלטים עוד מילדותו. אביצ'י
 

ב-Long Road To Hell חוזרת הזמרת אודרה מיי והפעם מלווים אותה סקסופונים וקלידים מהירים, שתורמים לקטע המקפיץ לא פחות מהווקליסטית המוכשרת. את האלבום חותמת רצועה מספר 12, Edom שפותחת בתזמורת אדירה, חמושה בכל הכלים מכונני-הרגע שאפשר לחשוב עליהם. באמצע הדרך מצטרפים לכלי האורקסטרה כלי הביט שסוגרים את האלבום ברגע מרגש ואנרגטי, שמשאיר טעם של עוד.

 

אז מה היה לנו פה? חדשני, יצירתי ומעניין בדרכו? צ'ק. קורץ למעריצים הוותיקים? צ'ק. התייחסות לקהל השוליים? צ'ק. נראה שמגמת הגלובליזציה לא פוסחת על אביצ'י וכל שיר ב-True נודף ריח אמריקאי פופולרי וזועק לקהל הבינלאומי, אבל זה לא בהכרח רע או נתון לפרשנות מורכבת אחרת. זוהי רשימת השירים, והיא מה שהאמן בחר להציג. כשלעצמו, האלבום הראשון של אביצ'י נתפס כהבטחה מעניינת, ורחוקה מסטיגמות מוסיקליות פופולריות שהתרגלנו לספוג מעולם ה-EDM, ונראה שמעלם החן הבלונדיני בעל העיניים הכחולות והתמימות עוד יכול לצאת משהו מפלצתי שידרוס גדולים ממנו. הדיסק הקפיץ את הציפיות לשמיים וכל עוד הקו המנחה יישמר, עתיד ורוד של מקוריות והנאה צפויים לכל חובבי המוסיקה האלקטרונית.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©