הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כמה הנוחות יכולה לתעתע
 
אביטל לוי הגיעה למסקנה שהיא רוצה להילחם בהרגלים הרעים שסיגלה במהלך הזמן. עכשיו היא מציעה לכולנו ללכת בדרכה
מאת אביטל לוי | 16.11.2013
 

 

>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

 

 

בעבר אמרו לי שקשה יותר להיגמל מהרגל מאשר מאהבה חזקה. תחילה הסתייגתי אך נוכחתי לדעת שזו אכן עובדה. ההרגל שואב את כוחותינו, ואינו נותן את האון והעוצמה לנשום עמוק ולבצע את השינוי הראוי בשבילנו. הפחד הגדול שמא זו תהיה טעות ונפסיד הכול מתעתע, ומשאיר את נפשנו וגופנו בלתי  שלמים.

 

ההרגל נמצא בכל מקום. מהעיסוק הלא נכון ועד למערכת יחסים ריקה מתוכן, החל מיחס צבוע לאדם כלשהו וכלה בהרגל מגונה שגורר את צעדינו לקראת הרס עצמי. לכול אחד ישנה יכולת להשתנות ולהטמיע הרגלים חדשים שישפכו אור על הדברים ויפתחו אפשרויות חדשות. אך התהליך אינו פשוט כפי שכתבה חוה אלברשטיין: "הרגל הופך לטבע, וטבע קשה לשנות. אבל בדרך קבע יש לנסות".

 

אינספור פעמים נלחמתי במחשבותיי שסירבו להרפות - "אין לי אומץ" "אני מפחדת" "הסיכון גבוה מדי". דיברתי אל עצמי כל יום ונאחזתי במה שהשגתי עד הלום. הכל היה נוח, מספק חלקית, נכון וראוי. אך בתוכי תמיד ידעתי שהחיוך שעל פניי מזויף ושיקרי. השינוי הזר ריחף מעליי, רציתי שיפציע ויקח אותי למקומות אחרים. חשבתי רק באופן שכלתני, לפי הספר והמוסכמות. דיכאתי את רגשותיי שזעקו רק את מה שרציתי. ימים רבים נאחזתי בכוח ההרגל השתלטן, כפי שקראתי לו, משום שהוא השתלט על כל חלומותיי ואמונותיי.נראה כי יותר מדי אנשים נפלו למלכודת ההרגל, ואינם מסוגלים לשנות את אורח החיים שנכפה עליהם. שינוי נתפס כמשהו שעלול לגרוע מהמצב הקיים ושצורך המון משאבים ואנרגיות. למה לא לאזור את האומץ ולצאת מהמצב הקיים שבמילא לא טוב? כי הסיכון גבוה עד בלי די, והסיבות המכשילות תמיד ישנן על מנת שנרכין פעם נוספת את הראש ונשלים עם המצב.

הגיבורה ב"לאכול, להתפלל,ולאהוב" סחפה אותי בדרכים מפותלות עד גילוי העצמי
תצלומים: sxc

לפני זמן מה צפיתי בסרט "לאכול, להתפלל ולאהוב" שמתאר את סיפורה של ליז גילברט, סופרת מצליחה בשנות ה-40 לחייה, שמגיעה לנקודת תפנית. היא מביטה לאחור על חייה שהותירו אותה עם חלל גדול ומחליטה באומץ רב לעזוב הכול ולהגשים את חלומה. הסרט מעורר השראה, מלא תעוזה ובעל תובנות רבות המטלטלות את התפיסה השגרתית שלצערי, מוטמעת ברובנו. גיבורת הסרט סחפה אותי לחוויה גדולה בדרכים מפותלות עד לגילוי העצמי ולהתגשמות הרוחנית. באחת הסצנות נאמר משפט שנחקק בזיכרוני: "הרס הוא מתנה, הרס יביא לשינוי".

 

פעמים רבות הרגשתי שאני נמצאת בתוך בור גדול שקשה לצאת ממנו. הזדמנויות תמיד היו, אך לא באמת העזתי למשוך את עצמי. כשמשכו אותי בכוח, בעודי פצועה ומדממת, התנגדתי, אך עם הזמן הפצעים הגלידו והבנתי כמה נורא לחיות בבור ההוא. חורה לראות כל כך הרבה קרובים שלי מסתובבים בלופ של פחד משינויים. לפעמים זה מרגיש כאילו כולם רצים ריצת מרתון על הליכון, תשושים, עייפים ותקועים במקום.

 

החיים הם כמו משחק שחמט מורכב, צריך לחשוב על כל המהלכים בהיגיון. אך כמו במשחק, אם נתקעת יותר מדי זמן במקום לעולם לא תגיע לניצחון. לעומת זאת, אם פעלת נכון וכול מהלך עבר בשלום האור בקצה המנהרה יגיע במהירות. לפעמים עושים טעויות והחיילים נופלים. החוכמה היא לנצח כשרובם כבר לא ממול אלא רק אתה ותחושותיך הפנימיים. אני כבר ניצחתי במשחק הזה.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©