הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מה שיוצא - אני מרוצה
 
אילן ארנון השתתף בפרויקט "48 שעות" והבין שאחרי כל בעיה שנפתרת צצה אחרת, ולעיתים אין ברירה אלא להתפשר. מה שבטוח - הוא יעשה זאת גם בשנה הבאה
מאת אילן ארנון | 09.11.2013
 

 

 

>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

 

 

יצירת סרט ב-48 שעות זה אתגר קשה מאוד, שעימו צריך להתמודד במסגרת פרויקט הסרטים "48". הכללים בתחרות פשוטים: כמה קבוצות מגרילות ז'אנר, משפט שחייב להיאמר בסרט, שם של דמות שצריכה להופיע בו וחפץ שצריך להיכנס לעלילה בצורה כזו או אחרת. מהרגע שכל הפרטים הללו ישנם, לחברי הקבוצה יש 48 שעות להפיק, לצלם, לערוך, לעשות תיקונים ולמסור את הסרט בזמן, על מנת לסיים את התחרות בהצלחה.

 

84 קבוצות התמודדו השנה על הזכות לייצג את ישראל בתחרות "48" העולמית. גם אני ושניים מחבריי ללימודים, שכבר עבדנו יחד בעבר, נענינו לאתגר, כשהצלחנו לגייס שחקנים, מאפרות, צלמים ועוזרי הפקה - כולם היו דרוכים לאירוע ההזנקה, אחרי שיחות מוטיבציה ותיאום ציפיות. האופטימיות הובילה אותנו לנסות ליצור סרט ראוי בזמן מינימלי, אך בדיעבד התברר שבהכנת סרט ב-48 שעות שום דבר לא בטוח. שכן, על אף הרצון הטוב והנכונות הגדולה של כל המשתתפים, לפרויקט רצון משלו. 


אירוע ההזנקה התקיים בחולון, כאשר ביום רביעי ה-2 באוקטובר, בשעה 17:00 השעון החל לרוץ לאחור. הז'אנר שהגרלנו הוא קומדיה שחורה, והנה, לא חלפה דקה מתחילת הפרויקט וכבר נתקלנו בבעיה הראשונה: מהי קומדיה שחורה? היינו יכולים לקבל אימה, דרמה-רומנטית, קומדיה או כל ז'אנר אחר שלא משתמע לשתי פנים, אבל קיבלנו דווקא קומדיה שחורה. סיכמנו שזו תהיה קומדיה על נושא שלא צוחקים עליו בדרך כלל, ושעד 22:00 צריך לסיים לכתוב תסריט. לאחר מכן, צצה בעיה נוספת - לכתוב תסריט טוב, שיתאים לז'אנר שהוגרל ויכלול את כל המרכיבים הדרושים, מה שהתברר כמשימה בכלל לא פשוטה. החלטנו שהקומדיה השחורה תעסוק ביחסים בין גברים לנשים, למרות שלא מדובר בנושא הכי שחור שקיים.כתיבת התסריט הסתיימה רק בחצות, כשהתוצר הסופי לא יצא ממש מצחיק, אך הסכמנו שאין זמן להיות בררנים - "מה שיוצא אני מרוצה" וניגשנו לשלב העיקרי של הפרויקט: הצילומים. 

הגענו למצב בו התחרינו בזריחה והפסדנו
תצלומים: sxc

הבעיה השלישית התגלתה כשהלוקיישן התברר כלא לרוחנו. אבל מהר מאוד הבנו שהסיכוי למצוא בשעה כה מאוחרת דירה אחרת, טובה ופנויה לצילומים, הוא די לא סביר, אז נשארנו במקומנו. הצילומים החלו בסביבות 02:00 אחרי שסיימנו להציב ציוד, להכין תאורה ולאפר את השחקנים. ארבע שעות עמדו לרשותנו כדי לסיים לצלם את כל סצינות הלילה. התחלנו לאט, מתעכבים על כל שוט, אך ככל שהזמן עבר, שחררנו את הרסן וצילמנו במהירות, עד שהגענו למצב בו אנחנו מתחרים עם הזריחה.

 

להתחרות עם מהירות האור זו משימה כמעט בלתי אפשרית, ואכן האור ניצח. החלטנו שהגיע הזמן לתת לשחקנים לנוח ובינתיים ערכנו מעט שינויים בתסריט, כך שיתאימו לצילומים בשעות האור. מכאן הגענו לבעיה הרביעית - הכוח התחיל להיגמר. אחרי לילה ללא שינה, האיפוק והדביקות במשימה החלו להיעלם, ובמקומם צפו הפסימיות והייאוש. הבמאי היה עייף, השחקנים שכחו את הטקסטים, לאיש הסאונד כאבו הידיים והתחלנו לעבוד על אדי דלק. הבעיות המשיכו להיפתר תוך כדי תנועה, השריפות כובו בזו אחר זו ובסופו של דבר הצילומים הסתיימו. יום חמישי ב-17:00, עייפים, רצוצים ולא מאוד מרוצים מהתוצר, התנחמנו בעובדה שנותרו 24 שעות כדי להשלים את מלאכת העריכה, והחלטנו לנוח מעט.

 

כמובן שהבעיה החמישית לא איחרה להגיע ומחשבי העריכה הצטרפו לחגיגה. בבוקר יום שישי, מצאנו את עצמנו אחרי לילה מעייף וללא התקדמות מעשית. נותרו עשר שעות עד להגשה, והמירוץ נגד הזמן היה בעיצומו. ערכנו במהירות, תוך אי הקפדה על פרטים, במטרה להוציא תוצר מספיק ראוי להקרנה. אם היו עושים סרט על עשיית הסרט שלנו, זה היה השלב שבו מכניסים את המנגינה המותחת, כשאנו זזים בהילוך איטי, עם קלוז אפ על הפרצופים המודאגים והלחוצים שלנו. ב-16:40 שמרנו את הסרט (או לפחות את מה שהספקנו לעשות ממנו) על כונן נייד ויצאנו לעבר נקודת הסיום. כל רמזור עשה לנו התקף לב וכל כלי רכב שעיכב אותנו גרם לנו להזיע. רצנו לנקודת ההגשה, כשהשעון החל בספירת עשר השניות האחרונות, ולבסוף הגשנו את הסרט בזמן.

 

יום לאחר ההגשה, כשצפינו בסרט בצורה נינוחה יותר, גילינו בעיה שישית ושביעית ושמינית. טעויות בעריכה, קפיצות בסאונד וקרדיטים לא נכונים. כמובן שאי אפשר להתעלם גם מהבעיה התשיעית, והיא המחסור האדיר בשעות שינה, אבל כמו שאומרת הקלישאה - הייתי עייף, אך מרוצה. למרות שהסרט לא הצליח להגיע לגמר, נותרה לי בעיה אחת קטנה, והיא: הבטחתי לעצמי שבשנה הבאה אעשה את הכול שוב, מההתחלה. בתקווה שאז יצוצו רק חמש בעיות.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
1 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. מי שלא עושה לא טועה...
מלך הזיקיות 19.02.2015
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©