הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שווה חיוך
 
זה ממש לא היה נעים להסתובב עם גשר על השיניים בגיל 24, אבל שיר גליקסברג מספרת על חוויה מלמדת למרות הכאבים והעלבונות
מאת שיר גליקסברג | 15.12.2013
 

 

לפני כמה ימים הייתי בתוך מעלית קטנה למדי עם אישה גדולת ממדים וילד קטן, כנראה בנה, שהזכיר לי את הילד מהפרסומת של שירותי בריאות כללית. הוא התקרב לאימו ולחש "מה יש לה בשיניים?". כנראה שהוא עדיין לא למד איך לוחשים בשקט כי שמעתי. תחילה  העדפתי להתעלם, משום שאמו זזה  בחוסר נעימות, ונראה כי התפללה לרגע המיוחל בו דלתות המעלית ייפתחו. בליבי חשבתי להציע לה את הצעיף שלי בתור כיסוי לפנים המבוישות. לבסוף, כיאה לבחורה בגילי המופלג, הבטתי לו ישר בלבן של העיניים, עניתי "זה גשר, חמודי" וחייכתי במבוכה. גם הרגשתי צורך לתת לו לטיפה קלה על פניו.

 

אז כן, אני בת 24 ויש לי גשר בשיניים. אמרתי את זה. אולי זה נשמע כמו קללה איומה, ולפעמים נדמה לי שהפכתי למישהי אחרת למשל לענק הירוק בגרסה הנשית, כמובן. גשר הוא בסך הכול חתיכות ברזל בשיניים וכשאוריד אותו איראה כמו פרסומת מהלכת לקולגייט. תחילה, לשים דבר כזה על השיניים לא היה אפילו אופציה, אבל כשהחלטתי לימדתי את עצמי לדבר בצורה שהוא לא ייראה כמעט ולשים את היד על הפה כשאני צוחקת או פשוט לשתוק במקרים מסוימים. סבלתי מכאבים עזים ביותר שדימיתי אותם לצירי לידה וסיגלתי אופן אכילה חדש, ללא שימוש בשיניים. גם החיים עם החבר הביאו איתם התמודדויות חדשות לבקרים.

למדתי שלפעמים ללכת נגד הזרם יכול להוביל לדבר חיובי
תצלומי אילוסטרציה: sxc

מסביבי היו כאלה שהרימו גבה. "למה את צריכה את זה?" "את גדולה מדי בשביל זה" "את לא באמת רוצה שיסתכלו עלייך ברחוב כמו על מצורעת" "למה נזכרת רק עכשיו?" ועוד כל מיני חברים טובים כביכול שפתאום ביקרו את ההחלטה שלי. איש חכם אמר לי פעם שהפנים הן כרטיס הביקור של האדם. אני יכולה להיות הכי מצליחה וחכמה שיש,  אבל ברגע שאפתח את הפה ויתגלו רווחים או במקרה הקיצוני יותר שיניים ששיחקו כסאות מוסיקליים ומצאו את מקומן על השכן ליד, מיד אהיה מתויגת באופן שלילי, כפחות טובה ואפילו חריגה.

 

אפשר בהחלט לומר שהגשר, למרות היותו זמני, שינה בי משהו, ולא בהכרח בהיבט הפיזי. למדתי שלפעמים ללכת נגד הזרם יכול להוביל לדבר חיובי, ואפילו לאושר רב, כי כשאני עושה זאת, אני מקשיבה לאני הפנימי שלי וזה מה שחשוב באמת. בסופו של דבר, החוויה נתנה לי המון חיזוקים לעתיד, ואולי אפילו העניקה ביטחון לאחרים במצבי לאזור אומץ וללכת לאורטודנט. ישנם שאף הרחיקו לכת ועשו גשר צבעוני. כנראה שאין מה לעשות, כדי להיות יפים, ובעלי כרטיס ביקור מוצלח צריך להקריב ולסבול קצת. לעשות גשר זה מאוד כואב אך לבסוף גורם להרגשה טובה ולתחושת ביטחון עילאית. היום, אחרי 24 שנים, אני סוף סוף יכולה לחייך בלי לחשוש.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©