הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מסריח, אהה?
 
בכפר ספרדי ישנם חוקים מגוחכים כמו: אסור להפליץ בציבור או לשוחח בשעת הארוחה. שגיא פלדמן חושב שבארץ הם לא היו זוכים להד גדול
מאת שגיא פלדמן | 21.01.2014
 

 

>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

 

הנטייה לבצע כל מה שעולה לי בראש קיימת אצלי מאז ומתמיד. לאחרונה, התווסף לי תחביב חדש - לחפש בגוגל מילים שקופצות לי בראש. מי שזוכר את הכפתור "יותר מזל משכל" אז המחשבה שעולה לי כשאני מקליק על העכבר היא בעיקר מזל. הקלדתי בגוגל את המילים "אסור להפליץ". חיפוש יצירתי שחלקכם רואה כפעולה מטרידה, ואף יכול להפסיק לקרוא את הטור ברגע זה, אך הוא הניב גילוי מרעיש, מפתיע ובעיקר משעשע. באפריל 2012, ג'וליאן אטיאנזה גרסיה, ראש הכפר לה טובה, שנמצא מאה קילומטר ממדריד, חוקק 65 חוקים שעל פיו אמורים לשמור על התנהגות נאותה בכפר. קראתי את החוקים ולא האמנתי.

 

"אסור להפליץ בציבור" - איזה חוק מגוחך. אני לא יודע מה אדון גרסיה חשב ועד כמה האנשים בכפר שלו הם פלצנים או מומחים לשעועית ופול אך סביר להניח שאכיפת החוק לא תצלח. הסיכוי להמציא ריחן ענק, כמו שתולים במראה הקדמית באוטו, גבוה מאכיפת החוק בישראל. החוק היה זוכה להד גדול בישראל או יותר נכון לנאד גדול. מעניין מה צפוי  לקופאית בסופר שעובדת 8 שעות וחצי ובשיא הלחץ משחררת נפיחה להורדת הלחץ. אז תסתער עליה משטרת הסופר ממחלקת ההיגיינה עם מטהר אוויר בשלוף? תתארו לכם כמה הממשלה תוכל להרוויח מחקיקה כזאת. השקלים יזרמו לקופת המדינה ויתקבלו בקול תרועה עם ניחוחות של חופש באוויר.

 

ניחא נאדים, גרסיה השתגע כשחוקק את "אין משיחין בשעת הסעודה". בעת שירותי הצבאי, כשהייתי בטירונות, הייתה יחידה שאכלה איתנו בחדר אוכל ארוחות צהריים ומפקדיה אסרו על החיילים להוציא מילה מהפה. הם שמרו על שקט מופתי, רק מהפחד לקבל שעה ביציאה או במקרה הטרגי שבת בבסיס. נכון שהם זכו להיות מתורבתים ומחונכים יותר מאיתנו אך להכיר חברים בטירונות בזמן שהעוף של ארוחת שישי תקוע בין השיניים ואתה שר בקולי קולות זה זיכרון שהולך איתך שנים רבות וגם שבת בבסיס שווה את זה.

גם אם זה בפעם המאה, הסיפורים של סבא וסבתא מעצימים את הנפש
תצלומים : sxc

שיחה בזמן האוכל משבחת את המנה ומעניקה לה זהות בעלת רבדים פנטסטיים שהשתיקה לא מכירה בהם. משפחה ממוצעת בישראל אוכלת פעם שבוע יחדיו, כמעט תמיד זה בסוף השבוע והארוחה כוללת העלאת טענות, מענות ובקשות מאבא ואימא. כמעט תמיד היא תהיה קלילה וזורמת  או כבדה ומשעממת. קשה לי לתאר ארוחה בלי לדבר ועדיין לא נרשמתי לקורס פנטומימה אצל חנוך רוזן. הייתי משדרג את החוק לגרסת כחול לבן: בזמן לקיחת ביס ועד לירידת תכולתו בוושט, אין לדבר.

 

החוק האחרון נגע לליבי כי הוא חכם ואנושי. "יש לבקר את אימא, אבא, סבא וסבתא". מי שלא יעשה זאת יסתבך עם החוק. ביקור של סבא וסבתא הוא המתנה הכי גדולה שיכולה להינתן. השקט הנפשי, הניתוק מכל ענייני החולין וההקשבה לסיפורים  גם אם זה בפעם המאה - בונים ומעצימים את הנפש.

 

אני חושב שגרסיה קצת משוגע ויש לו דחף לשלוט ואף להרגיש סוג של דיקטטור. אך החקיקה באה ממקום של יצירת הרמוניה. בישראל תמיד יהיו כאלה שלא יבקרו את ההורים שלהם כי הם גרים רחוק, כביכול. בארגנטינה אנשים נסעו 24 שעות באוטובוס, בעוד שבארץ נסיעה של  44 דקות נחשבת ארוכה. תמיד יהיו כאלה שימצאו תירוץ ברגע האחרון להימנע מביקור אצל סבא וסבתא למרות שהבטיחו להם, הרי תירוצים תמיד קיימים והם רבים ומגוונים. הם מפסידים זמן שלא יחזור. אבל בסופו של דבר תמיד יהיה איזה חולה אקסטרים, פורע חוק או סתם אדם פלצן שיעבור על החוקים.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
1 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. גיג
גילגילגול 22.01.2014
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©