הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
פה חשדתי
 
כשאסי כהן נעלם לה מהפריים טיים, איילת רז פתחה בחיפושים ומצאה אותו נהנה מתפקידו בהצגת סטודנטים
מאת איילת רז | 28.01.2014
 

>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

 

"יש פה חלון!" אמרתי לבן זוגי במהלך שיחה על כלום. ניסיתי לחקות את דמותו של אסי כהן במערכון הכלא המפורסם, מתוך המופע המשותף עם גורי אלפי. יש בדיחות שמצחיקות תמיד ובכל סיטואציה, בעיקר כי הן מושרשות כבר עמוק בתוך הדיבור שלנו. אך הבדיחה התמימה הזאת, שחוזרת על עצמה כבר שנים, עוררה בי הפעם שאלה. "תגיד" שאלתי אותו "לאן נעלם אסי כהן?". התשובה הראשונה שעלתה בראש היא שכהן לא באמת יכול להיעלם, שהרי הוא נמצא בלב הפריים טיים. אבל במחשבה שנייה, הסדרה "הפרלמנט" כבר לא משודרת, ב"חטופים" מזמן חזרו הביתה וב"ארץ נהדרת" אין כל זכר לאביגדור ליברמן, פילוס או כל דמות אחרת בכיכובו. אפילו את הפרסומת של "הבנק הבינלאומי" כבר לא משדרים. כמו שנאמר "פה חשדתי".

 

כתוצאה מהמסקנות הקשות, החלטתי לפתוח במחקר מעמיק, שמטרתו למצוא קצה חוט בפרשייה. אך הודות לפרופסור גוגל שיודע הכול, מהר מאוד גיליתי שמחקרים מסוג זה כבר לא דורשים זמן רב, והמסקנה הזריזה הייתה מייקל לא נעלם ולא נחטף על ידי "חמזמזים" כפי שכינה זאת הנעדר.

 

"רגע, מי זה 'מייקל' ואיך הוא קשור להיעלמות המסתורית של כהן?" שאלתי את פרופסור גוגל. ובכן, מתברר שמייקל זה לא מי אלא מה. מדובר בהצגה קומית מופרעת, שהתחילה בתור פרויקט הגמר של אבי דנגור, במסגרת לימוד תיאטרון חזותי בירושלים. הסטודנטים שהעלו את ההצגה הציעו לכהן להצטרף אליהם לתפקיד משני, ולהפתעתם השחקן המפורסם הסכים. בשלב הזה כבר היה לי ברור שאני הולכת לראות את "מייקל". היה לי חשוב לוודא שהשחקן האהוב עליי באמת על הבמה, שהוא בסדר, ויותר מהכול - רציתי לקבל תשובה לשאלה מה מונע ממנו לאחד את הצמד המיתולוגי "אסי וגורי"?

שילוב מושלם בין טון רציני למילים הזויות. כהן, מתוך "מייקל"
תצלומים : מתוך "ערב טוב עם גיא פינס" - ערוץ 10

מה שמאפיין את "מייקל" זה שהיא לא דומה לכלום. ההצגה עוסקת בחבורה מצומצמת של משפחה וחברים, שמתכנסת לטקס אזכרה לילד דמיוני בשם מייקל. תמונתו של הילד תלויה על הקיר, כדי שלא נשכח לשם מה התכנסנו כאן, וכי בהחלט יש רגעים בהצגה שבהם קל לשכוח זאת. כשנכנסתי לאולם, השחקנים כבר היו על הבמה, לא כי איחרתי אלא כי צוות ההפקה ושחקני ההצגה הם שוברי מוסכמות.

 

שולחן הכיבוד לאורחים היה ערוך ומוכן גם כן, כפי שניתן לצפות מאזכרה. הרי מה חשוב יותר מאיזה בורקס או כוס מיץ, כשמדובר בכיבוד זכרו של אדם? דמויותיהם של האב והדודה, ללא אזכור האימא, עמדו בצד הבמה וקבלו את פניו של הקהל בלחיצת יד ובמלמול חוזר של "תודה שבאתם". רק אז הבנתי שמדובר בהצגה פעילה, ושהערב אני לא חלק מהקהל אלא אורחת. בהמשך, בני המשפחה נשאו דברים והפריעו זה לזו לדבר, כי לאמת יש כמה גרסאות, ואין דבר הולם יותר מלהתפרץ באמצע ולתקן את דבריו של האחר. ככה זה כשמשפחה לא בוחרים.

 

ואז הוא הגיע. לפי החיוכים בקהל, הבנתי שאני לא היחידה שבאה לחפש את כהן. ואכן, גוגל צדק, ועל הבמה עמד כהן, שככל הנראה לקח הפסקה מהפריים טיים כדי להשתתף בהצגת סטודנטים. בהצגה מופיע השחקן הוותיק בדמותו של ג'ורג', המוכרת מ"הפרלמנט", אלא שכאן הוא לא וטרינר אלא האדם שקיבל תרומת איברים ממייקל לאחר מותו. ג'ורג' לא הכיר את מייקל בחייו, ולכן לא באמת יכול לשאת דברים לזכרו. ובכל זאת יש לו תמיד מה להגיד ואיך להצחיק את כולם, בעזרת בשילוב מושלם בין טון רציני למילים מטופשות או הזויות. וכך, נרגש עד דמעות, הוא פונה למייקל: " אני לא הכרתי אותך, לכן אין לי זיכרונות ממך. ואת זה - אני לא אשכח".

 

אני מתקשה להחליט אם הצגה משונה כזאת היא הצלחה חד משמעית ליצירתיות או שמא מדובר בניסיון למשוך תשומת לב מהקהל, שמורגל לתבניות מסוימות. היו רגעים שבהם לא יכולתי להפסיק לצחוק, וברגעים אחרים לא מצאתי סיבה לכך, אולי מתוך כוונת תחילה של היוצרים לפנות לסוגי הומור שונים. גם אני לא הכרתי את מייקל, עד אותו מחקר מסעיר, ומה שבטוח זה שעכשיו גם לי יש זיכרונות ממנו, ואת זה לעולם לא אשכח. איזה מזל שאמרתי "יש פה חלון".

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©