הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
האור בקצה
 
ללירן עבדי נמאס מהפופולארי, הבנאלי והמוכר, אז הוא ברח לשוליים וגילה את "קלפטע"
מאת לירן עבדי | 08.02.2014
 

>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

 

"כוכב השנה!" מנסים לרגש אותי בטלוויזיה. עוד עיתון פופולארי מבטיח בכותרות ענק שזאת "הלהקה שכולכם הולכים להכיר". תארים צעקניים ומפוצצים מעולם לא עשו לי את זה, כי כשהכול מוצג כגדול מהחיים, איך עוד אפשר להפתיע אותי? לאיזה רגע שיא אגיע בהמשך חיי, אם כבר צפיתי ב"חוויה שטרם נראתה"? אז השוליים הצליחו לתפוס את עיניי. כולנו מכירים את אמני הקצוות, אלה שמתחילים למטה ומנסים לצמוח לבדם, ללא ריאליטי, שכבר כמעט הפך להכרחי להצלחה כאן.

 

באחד הימים נתתי צ'אנס לאמנים מהסוג הזה, כשראיתי פוסט עקשן בפייסבוק שדיווח לי על יציאת מיני אלבום הבכורה של "קלפטע". הלהקה התל אביבית לא ניסתה לסנוור אותי יותר מדי: מוסיקה ממזגת ז'אנרים עם אלמנטים אלקטרוניים, אווירה מגניבה ואפילו איזו אמירה חברתית שהצטרפה לחגיגה. המתכון המנצח להופעה קלילה שלא דורשת ממני כיס עמוק או זמן רב. בסוף ההופעה כבר ידעתי: "קלפטע" מחזיקה בייחודיות ששווה לשים עליה עין. לרגעים הם נשמעו כאילו רד הוט צ'ילי פפרס חזרו לארץ לגיחה נוספת, ולעיתים זה הרגיש כמו דאפט פאנק משנים כיוון ופורצים למחוזות הפופ הפסיכדלי. זה היה נשמע כל כך טוב ונכון, עד שלרגע חשבתי איך הסתדרתי עד כה בלעדיהם.

סטוץ מוסיקלי לא יהיה כאן. קלפטע
תצלומים: ארל'ה הצמצם הבוער

הלהקה, שפעילה כבר שנתיים, מורכבת משלושה חברים: מני גרוס ממונה על הקלידים והשירה, מיכאל מיטל בתפקיד הגיטריסט ותמיר עמאר שמשחרר קיטור על התופים. בין השלושה יש כימיה ברורה, כולל פלרטוטי במה מהסוג שמחייב לקחת חדר. גרוס, שגם לומד משחק, הוא מופרע אמיתי, א-לה פרדי מרקיורי שמחזר אחר הקהל עם משחקי פרצוף להטוטניים. כשמיטל מנגן, השקט שבחבורה נראה מכונס בתוך עצמו, לרוב עוצם עיניים ומנסה להתעלם מההמולה שמולו. הוא חי בעולם משלו, אבל אתם יודעים מה אומרים על מים שקטים. עמאר מצדו לא נשאר חייב ומשלים את הטריו הפופ-רוקיסטי עם פיצוץ אנרגיות מתאים והתפרעות הכרחית על התופים.

 

ההרכב המסקרן הביא אותי לחיפוש חיזוקים ו"זרים" היה השיר הראשון שיוטיוב מצא לי, כשם המיני אלבום הראשון של "קלפטע". בהפקתו של יפתח שחף ("היהודים") השיר מציג את עולמו האבוד של אדם בחיפוש אחר קשר אמיתי ולא עוד חוויה חד פעמית. "רק סיפוק המשיכה, וחזרה אל הקופסה" מספרת לנו הלהקה ומתארת בעיה מוכרת להחריד של המאה ה-21. ההגשה המתרפקת והקול הקורא לעזרה של גרוס תורמים לאווירה, ומזכירים לנו שעולם האפשרויות של "כאן ועכשיו" מונע מאיתנו פעמים רבות להשיג אהבה אמיתית וחסרת פשרות. הבעיה המוכרת חוזרת: אנו נמשכים לדינמי, הצבעוני והזועק. הדבר הזה שמזיז לנו הכי מהר את החושים, וזה שמספק לנו חוויה ארעית עם תחושת סתמיות בסופה. אל תפספסו את הקצוות או את "קלפטע". סטוץ מוסיקלי לא יהיה כאן.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©