הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
באמנות כמו באמנות
 
עקב החרמות התרבות האחרונות, יובל פלג לא מבין מדוע אנו מתעקשים לקבל חבילה אמנותית שמחברת בין היצירה לאישיות
מאת יובל פלג | 23.02.2014
 

>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

 

לשמוע מפי גיבור התרבות שלי את המושג "חרם אמנותי" ועוד על רקע פוליטי, זה בערך כמו לספר לילד שיובל המבולבל התחיל לקחת ריטלין. הקיץ עליי הקץ. מאסתי בהתלהמויות הילדותיות וחסרות הפרופורציה ובמופע המוזרויות הסולד-אאוט הזה שנקרא "הצד האפל של המשתלח". מבקר אמנות בשם אלדד זיו התפרסם בשנות ה-90 דרך משנתו שטענה כי "באמנות כמו באמנות, אין דבר כזה שאין דבר כזה". אך האם המשמעות היא שצריך לטמא אותה? ולחילופין, להשתמש בה ככלי ניגוח בתעמולות של אינטרסנטים בתעשייה כולה?

 

לא אשתפך אודות משמעותה של הליריקה של רוג'ר ווטרס בשלבים שונים בחיי והרלוונטיות הנצחית שמאפיינת אותה. נכון, אמנות ואידיאולוגיה (בתוכה תיכלל דעה פוליטית) נוטות להישזר זו בזו, למרות הלך הרוח המוכר שלפיו היצירה נועדה לגשר על כל פער חברתי או פוליטי, מעין קוד אתי גלובלי וקדוש שלא נכתב מעולם. אבל הפרדוקס שקיים בעניין נובע בדיוק מהעובדה שכשמדובר באמנות, אז מה זה לעזאזל "חוקים". ווטרס, שבשנים האחרונות משתכשך בשלולית הזחיחות על בסיס קבוע, מקדיש נתח עסיסי מפועלו להשמצת מדינת ישראל ואופן פעולתה בשטחים. אביע הסתייגות קטנה משאלת המי צודק? ומהתבטאויות בנוסח "הוא בכלל לא חי פה החוצפן..." - אבל הטלת סנקציות מוסיקליות על אומה שלמה, כזו שטומנת בחובה חובבי מוסיקה ומעריצים שלו בפרט? שלא לדבר על הניסיון החתרני לצרף אמנים לאמברגו התרבותי שלו.

 

מרגע שכולנו הכתרנו את רוג'ר "צ'ה" ווטרס לעוכר ישראל באופן רשמי, החלטנו להתקבץ לכדי אסופה מלוכדת וטעונה והשבנו אש מקוונת דרך עמוד הפייסבוק רווי הנאצה שלו. מה שהחל כיוזמה מסקרנת מצד חברי קבוצת נותן ברוק הפך במהרה לאקט ספורטיבי שעיקרו היה ביצוע העתק-הדבק לתגובה אחת שנוסחה באופן רהוט והפכה לבליץ אינטרנטי יעיל ולמלחמת התשה של ממש. מתוך שטף ההתרסות, בלטה תגובתו של שוקי וייס, מי שהיה אחראי על הבאתו של ווטרס ארצה לפני כמה שנים ובה כתב: "רוג'ר, הרווחת מאות מיליונים במדינות שכבשו את עיראק ואפגניסטן והרגו עשרות אלפים. אם אתה חושב שאתה בונה גשרים או מעצים שלום, אתה ללא ספק לא שם לב" - עובדה המעלה סימן שאלה בכל הנוגע לטהרת כוונותיו של ידידנו לשעבר.

בשנים האחרונות משתכשך בשלולית הזחיחות על בסיס קבוע. ווטרס
תצלום: Daigo Oliva. תצלום לובי: Deror avi

אריאל זילבר, בחייך. המוסיקה שלך אומרת כל כך הרבה בשבילי. מה עבר לך בראש ברגעים בהם התבטאת נגד מיעוטים, נגד חיילי צה"ל, נגד הקהילה ההומו-לסבית ושאר ירקות? בנסיבות שמעט מזכירות את אלה הקיימות בסוגיית ווטרס, הוחלט באקו"ם להעניק לזילבר פרס על תרומה למוסיקה הישראלית ולא על מפעל חיים, כפי שנקבע בהתחלה. ומה הביא לכך? המצדדים בזמר והוא עצמו יטענו שהרקע הוא פוליטי, וחברי הדירקטוריון ומקבלי ההחלטות הם אנשי שמאל המנסים להבליט את קיצוניותו. או שמא היה זה האקט ההפגנתי והנועז עד כדי טירוף של אחינועם ניני בו החרימה את הטקס בעקבות הענקת הפרס לזילבר. אך האם היה זה נכון לנהוג כך באמן בעל מוניטין כשלו?

 

בל נשכח שלרוב קל לסווג אמנים כפרסונות אמוציונליות. את ההתנהלות המוחצנת של חלקם נוכל לתרץ כאגו-טריפ שחצה את גבול הטעם טוב, והגיע אל גבול הטרחנות, ואולי חלקם באמת אוחז בארסנל ערכים שלא היה מבייש את האל עצמו. אבל הנקודה שלי היא שהחרמת קהלים בצורה גורפת מצד אמנים ולחילופין ניסיון אבוד מראש להתנער מנכסיו של אמן ותיק - מביאים לסיטואציה מביכה בה שני הצדדים נותרים מופסדים ומלאי טינה. האמנות חייבת להישאר ניטרלית, ואין טעם בניסיון לקבל את החבילה השלמה שכוללת יצירה עוצמתית וגם אישיות אהובה שחתומה עליה.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©