הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רצים ומתפנקים
 
מרתון תל אביב סיפק חגיגה ספורטיבית נפלאה. יונתן אגרוקר רץ וחייך כל הדרך
מאת יונתן אגרוקר | 11.03.2014
 

>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

 

הרגשתי נפלא. אומנם מפאת חוסר זמן לא הספקתי לטעום מכל הפינוקים שהציעו המארגנים בסופו, אך בדבר אחד הייתי בטוח - מרתון תל אביב עמד במירב הציפיות שלי. עם תכנון ארוך טווח, ארגון מופתי והיענות כה רבה מהציבור, אנו עדים לתופעה שהולכת ותופסת מקום נרחב יותר בתרבות הספורט בישראל.

  

זה התחיל בהודעה קבוצתית בוואטסאפ שעוררה בי את הדחף. אט אט ההיענות החיובית צברה תאוצה, ובזכות ההרשמה המוקדמת והרישום כקבוצה המונה 15 אנשים, קיבלנו מחיר מצוין שנתן גושפנקה סופית. בחרנו לרוץ בקטגוריה הפופולרית של עשרה קילומטרים, שכן, למרתון שלם אנחנו עדיין לא בנויים, חצי מרתון דורש יותר מדי מאמץ ביום הריצה או השקעה בחודשים שלפני, וחמישה קילומטרים היו מסתיימים מהר מדי.

 

לאחר ההרשמה קיבלנו למייל עדכונים לגבי המרוץ ומרוצים נוספים שמתקיימים, טיפים ממאמני כושר ומדריכי תזונה וקישור למאמרים רלוונטיים לגבי ההכנות. בשבוע המרתון הוזמנו לקבל את ערכת הרצים בכיכר רבין בתל אביב, ומאחר שישראלים ידועים במומחיותם להפוך כל סיבה למסיבה, הפעולה המשעממת הפכה לארבעה ימים של הפנינג ענק.

 

הערכה כללה צ'יפ למדידת הזמן, חולצה צהובה יפה ואיכותית ועוד כמה פינוקים, כולל עמדת שיאצו ורפלקסולוגיה. איבדנו את תחושת הזמן, והשעון בישר על שלוש שעות שבזבזנו במתחם. "אבל רק נעשה את הסכרת" ביקש אחד החברים. הבטנו זה על זה בחצי יאוש חצי הבנה, וסיכמנו על שירת הברבור של ערב זה.

בשנה שעברה היה צפוף יותר, אך ריצה לאורך החוף מגבירה את החוויה. מרתון ת"א
תצלום: איציק בן זיקרי

יום המרתון והכבישים החסומים העמידו את רכבת ישראל כאלטרנטיבה נהדרת. את הטלפון הסלולרי השארנו בבית, ובהחלטה די נוסטלגית קבענו להיפגש בבית הקפה שבתחנת הרכבת. כמה דקות של מתיחות, הליכה לקו הזינוק והתחלנו! 55 דקות ריצה עלולות לשעמם, אך בימות המוסיקה שכללו די ג'יי ולהקות הכניסו אדרנלין ועניין לריצה. עמדות חלוקות המים, בהן המתינו עובדים צעירים עם כוסות ובקבוקי מים פתוחים, חיוך תמידי ומילת עידוד, ללא ספק הטמיעו בנו את התחושה של ספורטאים מהשורה הראשונה.

 

המסלול היה מאוד מרווח ונעים לריצה, אך פחות מיוחד. אומנם במרתון הקודם היה צפוף יותר, אך ריצה בשדרות רוטשילד ולאורך חוף הים בתל אביב מגבירה את עוצמת החוויה, ועדיפה הרבה יותר. לאחר חציית קו הסיום הרגשתי נפלא. ומה עושים אחרי תחושת סיפוק שכזו?  נכון - סיבה למסיבה, די ג'יי, בירה, ומסאז' משחרר.

 

אחר כך בחרנו לחגוג במסעדת "הזקן והים" ביפו, כאשר חלק מהרצים נסע באופנועים והחלק השני ברכבת. הלחץ והגודש על הרכבות בדרך חזרה עשו את שלהם, ובטעות עלינו על הרכבת הלא נכונה, לבנימינה ללא עצירה. לאחר שעתיים עיכוב הגענו למחוז חפצינו, והאוכל המצוין שהוגש סיכם יום נהדר, שעל אף התלאות שעברנו בדרך, החיוך התקשה לרדת מהפנים.

 

מעל 40 אלף רצים וגידול של 25%, לעומת השנה שעברה, העמידו את המרוץ הגדול בישראל, שסיפק חוויה בלתי רגילה. מתברר שאנחנו אוהבים מאוד לאמץ אורח חיים ספורטיבי, אך נהנים עוד יותר לשלב אותו באירועים גדולים ונוצצים. אנחנו נהנים ושוק מוצרי הספורט גוזר רווח שמן ומשקיע באירועים שיקדמו את מכירותיו. אומרים שצריך שניים לטנגו, ולכן לא אהמר על כישלון הרומן גם בשנים הבאות.

 

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©