הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
זבל אנושי
 
כדי להילחם בתופעה המכוערת של תקיפת קשישים, שגיא פלדמן קורא לנו לפקוח עיניים, ולמערכת החוק להחמיר בענישה
מאת שגיא פלדמן | 19.03.2014
 

>>>  העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

 

המילים שנכתבות ממש ברגע זה משתגרות מבין אצבעותיי ללא רסן והן בעלות צבע אדום עז, שורף ובוהק. אפסיות, זדוניות, אכזריות, שטניות הם רק אחדים מהכינויים שעולים בראשי באשר לתופעת תקיפת קשישים. ליבי מתכווץ, שיניי חורקות מזעם בלי להאמין שקיים מקבץ כזה של זבל אנושי שמסוגל בלב שלם לחשוף אותנו לחוסר רחמים.

 

המחשבה שזה יכול להיות אחד מבני משפחתי מרתיחה אותי ומעבירה בי גל של צמרמורת. האסוציאציה הראשונית  היא כמובן של סבי וסבתי, האנשים הכי הטובים בעולם בעבורי, עומדים חסרי אונים מול פושע חסר לב ומנוכר שרוצה לדעת  מה יש להם בארנק. חוסר ממון או התנגדות יובילו למעשה אכזרי ללא מחשבה תחילה. כולנו חשופים לסכנה, אך לא ארחיק לכת אם אומר שהקשישים חשופים לה על אחת כמה וכמה. תופעת תקיפתם צוברת תאוצה אך ניתן למגר את קיומה.

 

מערכת החוק במדינת ישראל ממשיכה להתנהל במתכונת של  לסמן וי - בשביל להגיד עשיתי, קבעתי וחוקקתי. המצב מעלה גיחוך רב  שכן התהליך הקבוע לפיו חבר כנסת מעלה הצעה שמתקבלת אך אינה תואמת את המציאות גובל בחוסר הכרה בקשישים המסכנים. הענישה על תקיפת קשיש נעה בין חמש שנים על חבלה של ממש לשבע שנים על חבלה חמורה, שיכולה לגרום לאדם מבוגר להישאר משותק (פיזית או נפשית) להמשך חייו, בעוד הפושע מקבל הטבות עם אפשרות לקיצור עד שליש מהעונש. חוקים אלו מעוררים לעג ומוחאים כפיים לפושעים, כל הדרך אל החופש.

ראובן יונה, ניצול שואה בן 80 חטף אגרופים ברגליים עד שהתעלף
תצלום: Stephan Czuratis. תצלום לובי : sxc

גיל הזהב מוגדר כ-60 פלוס. ביטוי זה  החל בתור טרנד שיווקי שנועד לתאר את אוכלוסיית המבוגרים באופן מטפורי כהפך הגמור מנזקקים, ומתאר את תקופת חייהם מגיל זה ככזו שבה פורשים כנפיים ומגשימים כל החלומות. למרבה הצער, כל אותם רפי השכל שרוצים לדפוק קופה בצורה הקלה ביותר או להראות את כוחם בנבזיות, בין אם זה עוזר סיעודי פיליפיני אשר נשחק במשך הזמן ומכה ללא היכר את מטופלו, נרקומן שחפץ למנה ויעשה הכול על מנת להשיגה או צעירים בגילופין שבקושי זוכרים את שמם ודוחפים קשישה במדרגות. כולם מהווים איום. 

 

אני נזכר איך אשתקד שני צעירים תקפו את ראובן יונה, ניצול שואה בן 80, שהזהיר אותם מפני פגיעה מסככה שעליה טיפסו בגינה הציבורית. הוא חטף אגרופים ברגליים עד שהתעלף. הזכות להזדקן בשקט נלקחה ממנו בן רגע, והשברים שנגרמו לו עמוקים וכואבים. ומה הוא בסך הכל עשה? דאג להם? מזעזע. לאורך כל החיים, הערך משפחה מתחבר למחשבות החיוביות ביותר, אך הגרוע מכל הוא בן משפחה ששותף לעבירה כזאת. הסיבות יכולות להיות מגוונות אך אף אחת לא  הגיונית. הביטוי "כפיות טובה" מהדהד בראשי בקצב מסחרר. מאיפה האומץ הזה נובע? האם המצפון לוקח חלק אצל  אותם טובי הלב כביכול? מה המחשבה שעוברת לקשישים בראש? האם יראו בפגיעה מצד צאצאיהם ככישלון אישי וייאלצו לחיות עם הבושה עד לקבר?

 

"מפני שיבה תקום והדרת פני זקן" ויקרא פרק י"ט פס' ל"ב . לכל הספקנים, זה לא עוד משפט שרשום בצידו השמאלי של האוטובוס אלא מוטו לחיים שצריך לעמוד בראש מעינינו כחברה. מאז היותי ילד אני נוהג על פיו, ובמרוצת השנים אני מבין עד כמה הוא מהותי. הייתי ילד שובב והכינוי קונדסון הודבק לי אינספור פעמים אך יש הבדל של שמיים וארץ בין הומור קליל לעשיית מעשה נתעב.

 

הכבוד, הסבלנות וההערצה כלפי אוכלוסייה שנמצאת במרום שנותיה, זו התנהגות רצויה ומחייבת ומאופיינת בעדינות נפש. הוקעה של תופעת תקיפת הקשישים מהחברה שלנו צריכה לתפוס תאוצה. תפתחו את העיניים, הסתכלו סביבכם, זה יכול להיות מתחת לאפכם או בהיחבא. אל תפחדו לפעול, החיים אינם רק מרוץ אחרי זהב והישגים לנפנף בהם. הושטת עזרה וגינוי התופעה היא שתמלא אתכם ביראת כבוד ברגע של גבורה מלא בסיפוק

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
3 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. כישרון !
נטלי שיבאק 17.03.2014
 
 
2. כל הכבוד שגיא!
יונתן 17.03.2014
 
 
3. מסר נכון כל כך...
ניר ליבושור 18.03.2014
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©