הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
בדרך לפרנויה
 
למרות שאילן ארנון הכין את עצמו ביסודיות לשבוע שלם ללא חדשות, הוא לא הצליח להסתתר מסטטוסים בפייסבוק שגילו לו חצאי סיפורים
מאת אילן ארנון | 14.04.2014
 

 

>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

 

 

על מנת להימנע במשך שבוע שלם מחדשות ערכתי הכנות מוקדמות המקבילות לפקודת מבצע של תרגיל פלוגתי. ראשית, הגדרתי לעצמי חוקים: אסור לראות מהדורות חדשות בטלוויזיה, לא ב-17:00 או ב-18:00, לא המהדורה המרכזית, לא המהדורה הכלכלית ולא המסכמת. אסור לשמוע חדשות ברדיו בכל שעה עגולה. אסור לקרוא עיתונים בכלל ולגלוש באתרי חדשות. כדי לדעת שאני באמת מאתגר את עצמי עד הסוף - נמנעתי גם מחדשות הבידור, חדשות הספורט ואפילו מ"ארץ נהדרת".

 

השלב השני היה לתכנן דרכי פעולה: באוטו היה דיסק שיכולתי לשמוע בכל פעם שיהיה מבזק חדשות. הכנתי מבעוד מועד סרטים וסדרות לצפייה ישירה לראות בין ארבע לתשע. אפילו הוצאתי מהבוידעם ספר שהונח על המדף שליד המיטה, כי בשבוע בו אסור לצרוך חדשות, שעות השינה מוקדמות באופן משמעותי. אך הדבר החשוב ביותר שהיה עליי לבצע הוא להיכנס למצב תודעתי של התעלמות. לסרב בנימוס  כשמחלק העיתונים מציע לך אחד. להשפיל מבט כשהטלוויזיה בעבודה דולקת על חדשות, ואף לעבור לחדר אחר כשבאתי לחבר וניסיתי להסביר לו מה פשר הניסוי המוזר שאני עושה.

 

לאחר ההכנות - יצאתי לדרך. בסקירת החדשות האחרונה שלי, ממש כמו לפני צום - המטוס המלזי היה עדיין בגדר תעלומה, התיק נגד סילבן שלום נסגר, ושולה זקן בדיוק חתמה על הסכם עדת מדינה ותישלח ל-11 חודשים בבית הכלא. הרגשתי שאני נוטש המון אקשן ומידע. הרי המדינה שלנו מקדשת חדשות ללא היכר, מספיק להסתכל על לוח השידורים השבועי כדי להבין זאת. והשבוע אני מחוץ למשחק, עיוור ומשותק. כל הזמן ליוותה אותי ההרגשה שקורים דברים שאני צריך לדעת עליהם. תחושה שגובלת בתחושת סירוס ואף וחוסר אחריות.

הסטטוס "לא. בצורה הזו אי אפשר..." לא נתן לי מנוח. מה אי אפשר? למה?
תצלום: גולן טופמן. תצלום לובי: ידיעות אחרונות 01.04.2014

אבל - אשקר אם אטען שהייתי מנותק לגמרי מהנעשה סביבי. הרי אני לא יכול לדרוש מאנשים לא לדבר, וחשוב מכך אינני שולט על הנעשה בפייסבוק. היות שלא יכולתי להעביר את זמני בשום עולם תוכן אחר, הפייסבוק היה מקום המפלט שלי. אם ביום ממוצע אני נכנס כל חצי שעה, במהלך השבוע הזה התדירות קפצה לפעם ב-10 דקות. מלבד הכמות האדירה של סרטוני חתולים שספגתי, התעדכנתי בדברים המהותיים באמת בעולם: מונס דאבור כבש שער שביעי בשבעה משחקים, אייל גולן נתן ראיון שנוי במחלוקת ל"ידיעות אחרונות", אך מעל לכל ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, הורשע במתן שוחד וצפוי לשבת בכלא.

 

על אף שקראתי את כותרות הידיעות מסטטוסים, עדיין לא ידעתי מה קורה לפרטי פרטים, והרצון לידע ומציצנות לא נתנו לי מנוח. כך לדוגמה הסטטוס "לא. בצורה הזו אי אפשר..." לא נתן לי מנוח. אי אפשר מה? אי אפשר למה? מה קרה? או כשראיתי משחק כדורגל עד הדקה ה-70 ונאלצתי ללכת. התוצאה הייתה 2-0 כשעזבתי אך אני לא יודע מה קרה אחר כך, מכיוון שחדשות הספורט או כל אתר ספורט, אסור לי. האם יש סיכוי שהייתה סנסציה? או אולי תבוסה? וחוץ מזה, מה עם מכבי בכדורסל? הם בכלל שיחקו השבוע? ניצחו? בטח בדיוק עכשיו קורה משהו מסמר שיער, חד פעמי ובלתי נשכח ואני לא יכול לדעת. הפרנויות עובדות שעות נוספות כשאתה לא נמצא בסוד העניינים.

 

יום שבת, נגמר השבוע, אני פותח Ynet ומרגיש כאילו חזרתי כרגע מחו"ל, וסוף סוף אני יכול לדעת מה קורה בארץ בזמן ששהיתי בעולם אחר. המידע זרם לי לעורקים במהירות מסחררת. המשא ומתן עם הפלשתינאים נכשל, אולמרט עוד צפוי להיחקר, הגיעו איתותים מהקופסה השחורה של המטוס המלזי, מכבי חיפה שוב הפסידה, מכבי בכדורסל דווקא ניצחה, נוף זכתה במאסטר שף, גבי אשכנזי צפוי להיחקר, סיפור זוועתי על אדם שעשה משהו לאדם אחר ושוב הרוגים בכבישים. מצד אחד, השתחררתי וחשתי הקלה. מצד שני, ישנה תחושה של אכזבה גדולה. לא קרה שום דבר חדש.

 

האם אני חסר מזל ודווקא בשבוע שאני מאתגר את עצמי לא קורה שום דבר חדש או שבעצם החדשות שלנו הן טחינת מים מתמשכת? מדובר, מן הסתם, בשאלה רטורית. כמובן שהיה לי לא קל, בעיקר מתוקף העובדה שהיו לי שעות פנאי רבות שהייתי צריך למלא במקום לצפות באלף ואחת תוכניות החדשות או אתרי האינטרנט באלף ואחת גרסאות שונות.

 

חוץ מזה תחושת המציצנות (או חוסר המציצנות) היא זו שבעיקר הטרידה את מנוחתי. הרי לעיתים רחוקות קורה באמת משהו חדש, ולראיה השבוע נסגר כלעומת שנפתח, אבל הרצון לדעת מה קורה טבוע בנו מאוד חזק, הוא חלק מהתרבות שלנו. אין לי ספק שמחר בבוקר כשאלך למכללה אקח עיתון, ואעבור עליו מתחילתו ועד סופו. אני מניח ששום דבר מיוחד  לא יסעיר את הבוקר, אבל לפחות ארגיש מחובר, בשליטה  ומסופק בידורית. 

 

בחזרה לעמוד הראשי של הפרויקט

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©