הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
"רק בישראל"?
 
שגיא פלדמן תוהה על קנקנן של צמד המילים הכל כך מוכר, ומנסה להבין אם יש בהן מן האמת או שהן רק תלונות חסרות תכלית הנובעות מגעגוע לפנטזיה באשר היא
מאת שגיא פלדמן | 05.05.2014
 

 

>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

 

כמה פעמים אמרתם את צמד המילים "רק בישראל" בצירוף תיאור מצבים שונים משלכם? בראשכם מהדהד זיכרון מהחופשה המשפחתית באירופה שבה כולם מנומסים, מהגיחה לתאילנד שהוכיחה שניתן לקנות חלומות או מהטיול הגדול שיכול לגרום לפערים של שמיים וארץ בתפיסה, לגבי כל דבר במדינה.

 

לאחרונה, כשחזרנו מבילוי משפחתי, חתך אותנו בכביש נהג צעיר כאילו אנחנו בלתי נראים. צפרתי כמה פעמים בשביל לפרוק עצבים, ואמי אמרה ש"רק בישראל זה ככה". באותו רגע הבנתי שעל זה אני רוצה לכתוב. בתקופה האחרונה אני והסובבים אותי התלוננו על המצב בארץ והעלינו טענות שונות ומגוונות. מה שגרם לי לקוות למדליה אולימפית במקצה התבכיינות, שבו כמדינה, נזכה ובגדול. בענף זה אין צורך במשאבים לספורטאים המקצוענים ובהשקעה ארוכת טווח שכוללת מימון מופרז ושעות של אימונים מייגעים עד לזכייה המיוחלת בתחום שלא התוודענו אליו עד לקריאת טור צדדי בעיתון ספורט.

 

התלונות מציפות את מוחי כמו צרור יריות. רק בישראל נשים נוהגות לשחק משחק מקדים לפני המשחק המקדים. רק בישראל אתה לא יכול לרקוד במסיבה בלי לקבל ביקורת ולהיבחן מכף רגל ועד ראש., רק בישראל צריך למשכן את הבית בשביל להשתכר. רק בישראל הנתיבים יהיו ריקים ובכל זאת יהיה פקק. רק בישראל העצבים מגיעים לשיאים חדשים. רק בישראל מזמינים שלושה אנשים לאותה שעה בקופת החולים. רק בישראל בשביל לשלם על דירה יש צורך לקחת הלוואה למשכנתה. פתאום ההגדה של פסח נראית תקציר לנהר הטענות שזורם אל אוזניי.

רק בארץ הנתיבים יהיו ריקים ובכל זאת יהיה פקק 
תצלום : מורן חלפון. תצלום לובי : זהר שעוני

כל כך הרבה מחשבות על ישראליות ועל כמה שאנחנו מרגישים עם מיוחד ויודע דבר, שאנחנו שווים יותר, שלא טוב כאן, ומחשבת ה"דופקים אותנו" נטועה בכל אחד. אני מצחקק לעצמי, הרי כל בן אדם הגיוני רוצה לטוס למגוון יעדים בעולם, לגלות ולחוות. אך מה אנו מצפים, שכל יום נחווה ריגושים? שהאדרנלין והטירוף שחווינו בגיל מסוים, יישאר כמו שהוא גם בעתיד? האם כרטיס לכיוון אחד זהו הפתרון או שבעצם עדיף להתלונן?

  

 "רק בישראל" זהו צירוף מילים שמבטאים ברגעי משבר, עצבים קיצוניים, חוסר סבלנות ולפעמים עקב ההשתוקקות לרגעים שאנו לא מצליחים לשחזר כאן. תסכימו איתי שפשוט כיף להגיד אותן. הרי אין  שום דבר רע בלפנטז על מגורים באי בודד שבו הבחורות הן נסיכות עם ניחוח ורדים שעולה משערן. גופן הוא התגלמות האישה האלוהית, וכמובן אתה השליט ורק נשאר לך לבחור. אומנם זוהי פנטזיה שרחוקה שנות אור מהמציאות אך להגיד שבחו"ל נוכל לקנות דירה זה תמיד נחמד ולפעמים חלומות מתגשמים.

  

בסופו של דבר, לכל האירופאים והדרום האמריקאים  בגרסת הכחול לבן  שאני נמנה עמם, טוב בישראל. ברור שעדיין חולמים על עוד טיול גדול ומתכננים גיחה מזדמנת בסוף שבוע פנוי ליעד באירופה, אך הטענות על מצבים שקורים רק פה, מסתכמות בביטוי שנכנס ללקסיקון האינסופי של "יומן הדמעות" שמתחשק לנו לשלוף לאוויר, מפני שכך אנו בנויים. אין ספק שבחופשה שלנו בחו"ל נחוש כמו ציפור שדואה באוויר ללא דאגות, נשבור שגרה בלי מחויבויות יומיומיות, ההורמונים יבעטו לכיוונים שהמוח עוד לא הגה ונתפנה לעשות כל מה שליבנו חפץ, תוך כדי ייפוי המציאות, עד הנחיתה בנתב"ג.

 

חלום, טיול ומסע, אפשר לעשות בכל מקום, תלוי כמובן בגישה שלכם לחיים. אני אוהב לחפש את הטוב בכל מקום שאני נמצא בו. יש בי את היכולת לתקשר עם כל בן אדם בכל מצב ולעלות לי או לפחות לו, חיוך על הפנים. אני אוהב ללכת למקומות שלא הייתי בהם אפילו אם זה מסעדת פועלים, פאב שכוח אל, מופע של אמן רחוב או סתם לשתות קפה לכמה רגעי שקט. כן, גם בישראל אפשר. צריך להיות מציאותי או לפחות לנסות. ישראל היא מדינה חמה, קטנה, מאוחדת, שתמיד נמצאת תחת איום אך גם אז אנו לא מרימים ידיים ויוצאים כשידינו על העליונה. צמד המילים "רק בישראל" ימשיך להופיע באינספור צירופים ולעולם לא יהיה ניתן לשים את משקלו על מאזני הצדק. כל ישראלי הוא בן של מלך שחי על בסיס האמרה בעל המאה הוא בעל הדעה.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
2 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. מדויק!
יובל 08.05.2014
 
 
2. כתיבה מדהימה!
גילי 23.05.2014
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©