הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ככה בדיוק נראה סיוט
 
זה מה שקרה לנוי ארווס כשיצאה לדייט משעמם ומביך, וספרה את הדקות
מאת נוי ארווס | 29.05.2014
 

 >>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

 

הפחד הכי גדול שלי לפני כל דייט הוא לאו דווקא המפגש עם אדם בפעם הראשונה אלא מה יקרה אם לא יהיה לי על מה לדבר איתו ברמה כזו שרק ארצה ללכת משם ולא לחזור לעולם. הסיוט הכי גדול שלי התגשם כשיצאתי לדייט של שתיקה מביכה. אף בחורה נורמלית לא הייתה רוצה להיות שם במקומי. שום דבר לא הכין אותי לערב הזה, והדבר היחיד שרציתי היה  שיעבור בשלום איך שהוא, ושאוכל לפחות להגיד שהיה נחמד.

 

קבענו שנצא לתל אביב. הגעתי באוטו ואספתי אותו מהבית שלו, מפני שכמעט כמו כל תל אביבי טיפוסי הוא רגיל לנסוע באוטובוסים. אם לא נתייחס שנייה לעובדה שהפכתי לגבר מבינינו, ציפיתי שלפחות הערב יצדיק את זה. ברגע הראשון שראיתי אותו עלה חיוך על פניי, וחשבתי שיהיה לנו אחלה , ומצחיק ושנעביר אותו בכיף.

 

לאחר חיפוש ארוך ומתיש של חנייה בעיר אפשר להגיד שהערב  התחיל רשמית.נכנסנו לפאב נחמד אליו הוא הציע ללכת, התיישבנו במבוכה סביב השולחן זה מול זו וכל אחד הזמין לשתות. כבר בהתחלה הרגשתי שהשאלות הבסיסיות כמו "מה עושה בחיים?" "היכן עובדת?" ו-"מה התחביבים שלך?" לא ממש נשאלו באופן שוטף, והייתי צריכה לחשוב בעצמי על שאלות שבדרך כלל אני רגילה שגברים שואלים אותי. לא הייתה לי בעיה שזה יבוא מהצד שלי, אך האופן בו התנהל הדו-שיח הרגיש כאילו היינו בתחקיר בו כל אחד שואל שאלות ועונה לזולתו ביובש.

במקום לנהל שיחה על הא ודא - שתקנו במבוכה. חיפשתי בכוח על מה לדבר
תצלומים: sxc

לאחר שגיליתי מה הוא עושה בחיים והיכן הוא אוהב לבלות,  נגמרו השאלות, ובמקום לנהל שיחה על הא ודא שתקנו במבוכה. חיפשתי בכוח על מה לדבר, מה עוד אפשר לשאול אותו ומה מעניין אותי בגבר שמולי. אבל גם כשהראיתי התעניינות התשובות שלו היו קצרות. והדייט? לא ממש זרם. ככה ישבנו במשך שעה, אולי שעה וחצי, כשכל דקה נמשכה נצח.

 

מובכת מכל המצב, זזתי בכיסא בחוסר נוחות והסתכלתי לעבר הפלאפון כל כמה דקות. הוא לא הבין מדוע הייתי כל כך מוטרדת מהעובדה שאנחנו לא מדברים. הידיעה שלא הפריע לו להמשיך את הדייט ככה שיגעה אותי עוד יותר. כששאל אותי מדוע זה כל כך מפריע לי, התאפקתי לא לענות לו שהסיוט הכי גדול שלי מתגשם ממש כרגע.

 

ניסיתי לשמור על קור רוח ולא להתעצבן. נשמתי עמוק וחשבתי שעוד מעט הכול ייגמר, אני אגיע הביתה ואשכח מהדייט הלא מוצלח. אך עם הרצון ללכת הביתה, קיוויתי שאולי הוא ייפתח מעט, הרי מדובר בדייט ראשון וכל אחד מאיתנו ודאי לחוץ מעט ולא ממש מתנהג כמו ביומיום עם החברים הכי טובים שלו. חשבתי שבאיזשהו שלב הוא יספר לי איזה סיפור מצחיק או ישתף אותי במשהו מעניין שקרה לו, אך התקוות האלה לא בדיוק התגשמו.

 

לבסוף הגיע הרגע לו ייחלתי, קמתי לשירותים והוא שאל אם להזמין חשבון. תחושת ההקלה שאפפה אותי באותו הרגע הייתה כל כך טובה. שנינו הבנו שאין בינינו כימיה, ושזוג משמיים כבר לא נהיה. לפחות את החשבון הוא שילם. החזרתי אותו הביתה למרות שהוא לא ממש רצה, בטענה שאין צורך שאעשה סיבוב מיותר. אך לא ויתרתי כי רציתי שנסיים יפה כמה שניתן. עצרתי עם המכונית ליד ביתו והוא הלך לדרכו. ואני? אפילו לא ציפיתי לקבל הודעה. 

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©