הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מי היה מאמין
 
אנשים צעירים וטיול מאורגן? זה קרה למיטל פרדו ולבעלה כשנסעו לברלין, ולמדו כמה זה יכול להיות גם מועיל וגם מהנה
מאת מיטל פרדו | 04.06.2014
 

 

>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

 

ההצעה לחופשה הגיעה מהכיוון הכי לא צפוי, ממקום העבודה של בעלי, והיא באה בדיוק בזמן. הכול נשמע מושלם - התאריכים, הפרטנרים והמיקום, ברלין. רק משהו אחד הפריע לי: שהטיול מאורגן. ישר חשבתי על לקום ב-6:00, לשמוע חפירות על היסטוריה, לא לקבל זמן לבד, ולא להחליט על שום דבר.

 

בטיולים שעשיתי עד כה התרגלתי ללהתעורר בצהריים, בטן גב, לאכול, שוב בטן גב, לנמנם, לצאת למסיבה ולחזור על זה שוב ושוב. כאלה חופשות אני אוהבת. זה אולי שטחי אבל זוהי חופשה בעבורי. נפשתי ככה פעמיים בתאילנד ופעם באיים המלדיביים, אז מי היה מאמין שהחופשה הבאה שלי תהיה כטיול מאורגן. לצאת או לא לצאת, זאת הייתה השאלה. החלטנו שכן, ובסוף החוויה הבנו שזאת הייתה ההחלטה הכי טובה שעשינו בזמן האחרון.

 

נחתנו בברלין ב-8:00 מעוכים מהטיסה ורוצים לישון. אבל למדריך היו תוכניות אחרות עבורנו - להסתובב בעיר. "מה, לא הולכים לישון?" הופתענו. לא הייתה ברירה ונצמדנו לתוכנית. עלינו על האוטובוס והתעוררנו ביעד הראשון, "אלזה המוזהבת" שער הניצחון של ברלין. ליבנו נפתח, כמה ירוק ומטופח השביל מהרחוב ועד לכיכרות ולבתי הקפה, כל כך מדהים. חייכנו והבנו שזה הולך להיות טיול שונה, לא היינו רואים את כל היופי הזה, המקסימום שהיינו רואים זה בירות, אוכל וקניונים.

למרות שנגררתי נגד רצוני, הייתי מוכנה להישאר וליהנות. האיצטדיון האולימפי
תצלומים: מיטל פדרו

כשהגענו לבית המלון שפוכים, כולם עלו לישון בחדר, ואני ובעלי החלטנו שאם כבר אנחנו בטיול שונה, ננצל אותו. היו לנו ארבע שעות עד לארוחת הערב עם כולם, התרעננו, שאלנו בקבלה איפה אפשר לעשות קניות, קיבלנו כתובת ונסענו ל- Ku'damm Street, רחוב הקניות המרכזי בברלין. המון חנויות, כמה קילומטרים של הליכה וכל זה בפחות מארבע שעות. הרחוב עצמו אירופאי מאוד, הכל נקי ומסודר, חנויות מפוארות שמזמינות להיכנס, לפחות אותנו. קנינו כמה דברים ובכך הרגענו את יצר הקניות שלנו וחזרנו בדיוק בזמן לבית המלון כדי לצאת עם כולם לארוחת הערב.

 

בימים שלאחר מכן הורדנו הילוך, היה לנו זמן לקניות, להתעורר טיפה מאוחר ובעיקר ליהנות. טיילנו באינספור מקומות, אך בהחלט היו כאלו שהשאירו רושם יותר מאחרים. ביום הרביעי לטיול עברו בגופי צמרמורות כשלקחו אותנו למשחק כדורגל בין בורוסיה דורטמונד להרטה ברלין. התרעמתי כי מה קשור משחק כדורגל? אני יודעת מה זה נבדל ופנדל ומעבר לכך אין לי מושג למה הם רצים 90 דקות אחרי הכדור. נגררתי נגד רצוני וכשהגענו הבנתי שטעיתי. הופתעתי למראה האצטדיון, כמות האנשים, הבירות והנקניקיות. בסדר מופתי, שאופייני לגרמנים, נכנסנו למקום, קנינו אספקה של נקניקיות ובירות והתקדמנו לעבר מושבנו. לשנייה עצרתי והסתכלתי סביבי, חייכתי והבנתי איזו חוויה אני הולכת לעבור. המשחק נגמר מהר מדי, מי היה מאמין ש-90 דקות יעברו כל כך מהר? הייתי מוכנה להישאר עוד וליהנות מההצגה.

 

ביום האחרון התחברנו לעבר וביקרנו ברציף 17, ממנו שלחו יהודים אל מחנות ההשמדה. לכל אורכו רישום של תאריך המשלוח, כמות היהודים, מוצא ויעד. היה מצמרר לראות את מה שמדברים עליו כל הזמן. בהמשך נסענו אל "וילה ואנזה" בה התקיימה ועידת ואנזה. ראינו את החדר בו התקיימו הדיונים, האנשים שהשתתפו, הרקע שלהם ואפילו שיחות בקולם. היה מזעזע לראות ולהבין שזה אמיתי ולא סתם משהו שצריך ללמוד למבחן. התרגשנו, היזלנו דמעה, ובכך נפרדנו מברלין והתאהבנו בטיולים המאורגנים. 

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©