הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מגיע לנו יותר
 
בחירת אנשי השידור שיעבירו את המשחק המרכזי בערוץ הראשון מרתיחה את יונתן אגרוקר, שמבקש: די לבינוניות!
מאת יונתן אגרוקר | 25.06.2014
 

 

>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

 

לא ציפיתי לפתיחה כה מענגת למונדיאל. שערים רבים, מפגשים תוססים, הפתעות והרבה מאוד צבע, וזו רק ההתחלה. אך דבר מאוד מהותי מעיב על הקרנבל - הערוץ הציבורי הממומן מכספנו. הערוץ הראשון בחר באופן תמוה (או שלא) את יורם ארבל, השדרן שכבר מזמן ירד מנכסיו, לשדר את המשחק המרכזי בכל יום, כשלצדו מככב הפרשן המפוקפק, דני נוימן, שהוא ההיפך מיקיר הציבור. נוימן ידוע בהיותו כזה שכמעט אף פעם לא מחדש ותמיד אומר את מה שכבר ברור לעין, ובמילים אחרות, שדרן ופרשן ברמה של ליגה ב'. ארבל ונוימן מהווים צמד פרשנים המעליב את האינטליגנציה של חובבי הספורט בישראל והגיע הזמן שנפסיק לשתוק, כי מגיע לנו יותר.

 

כילד אני זוכר את ארבל כשדרן שניחן בתכונות שהקולגות שלו יכלו רק לקנא בהן. היה ממש כיף להאזין לקולו הערב, הוא ידע לרגש כשצריך, ומשפטי מחץ פרי מוחו כמו "כ-כ-ה לא בונים חומה!" עדיין מהדהדים בראשי. אך בשנים האחרונות משהו קרה, והשליטה המוחלטת שלו בשידורי הספורט בישראל, ככל הנראה, העלתה את השתן לראשו, ויותר מדי פעמים ישנה תחושה כי ארבל יוצא מעמדתו כשדרן, ונכנס לטריטוריית הפרשן. הבעיה היא שארבל לא פרשן טוב, וחמור מכך, הוא לא מודע לזה.

 

תפקידו של השדרן הוא להציג ולהשמיע את מהלך המשחק, באופן חד וברור, ואלה בדיוק התכונות שאיבד השדרן הוותיק. חדות הראייה כבר אינה כתמול-שלשום, וטעויות קריטיות כמו בלבול בין שחקנים, אי זיהוי של נבדלים ואמרות לא ברורות, נעשות מדי שידור. שנות החסד לשדרן גדול שאבד עליו הקלח יכולות להיות מתורגמות בכבוד בשידורי הליגה המקומית, אך לא במונדיאל.

אם 
אם זה נראה כמו ברווז ונשמע כמו ברווז - זה ברווז. רמי וייץ
תצלום: ראובן פריזי

נוימן הוא פרשן מהגרועים שידע חובב הכדורגל הישראלי בשנים האחרונות. כדי להמחיש את חשיבותו ותפקידו של פרשן הכדורגל ניקח כדוגמה את נדב יעקבי ועומרי אפק. הראשון חי את הכדורגל הספרדי והדרום אמריקאי מדי יום, ובמשך שנים יונק סיפורים ועדכונים על השחקנים, הקבוצות ואירועי הספורט השונים. הצופים תמיד מקבלים ממנו את האקסטרה, ובמהלך כמעט כל 90 הדקות הוא מעשיר אותם בנתונים חדשים ומפתיעים ובסיפורים שמאחורי הקלעים. הוא מהווה מעין מומחה פרטי שעוזר להבין בצורה טובה יותר את המהלכים במגרש, באמצעות הסיפורים אשר קורים מחוצה לו.

 

אפק, פרשן קצת אחר וכדורגלן מצליח בעברו הלא הרחוק, מסביר בצורה פשוטה וברורה את מהלך המשחק, את הטקטיקות שלפעמים אנו מתקשים לראות ולהבין ואת כוונותיהם של המאמנים. הוא יודע להסביר את הדברים מזווית השחקן, שהרי הוא היה שם, ולכן יודע איך זה עובד. ולהבדיל מפרשנים גרועים שגם שיחקו את המשחק, הפרשן הצעיר עושה את תפקידו בצורה מעולה, ויכולת האינטגרציה של הדברים במהלך המשחק פנטסטית. לעומתם, נוימן חוטא בחטא הגדול ביותר - הוא לא מחדש, לא מביא ערך מוסף, ומדי יום פולט דברים טיפשיים הגורמים לנו להעלות גיחוך שמהול קצת בכאב.

 

לאחר שנים ארוכות בהן מונופול השידור נשלט בידי שלושה אנשים, יורם ארבל, רמי וייץ ומאיר איינשטיין, ישנה מגמה חיובית של כניסת שדרנים חדשים. בכדורסל ישנה הצלחה גדולה עם ניב רסקין, ובכדורגל זהו עמיחי שפיגל וצעירים נוספים המנסים לבסס את מעמדם בתחום. בנושא הפרשנות, לצד ותיקים כמו נדב יעקבי, אבי מלר ושגיא כהן, שכל אחד מהם נתפס כמומחה בתחומו שלו, השתלבו לא מעט פרשנים חדשים. חלקם טוב וחלקם כלל לא מתאים למקצוע.

 

המחאות לא ייעלמו

 

במנטליות השידור בישראל, בהם רגעי השקט מצד השדר והפרשנים כה מעטים, הצופים דורשים איכות, כי משם הדרך לכפתור השתקת הקול נהיית קרובה מתמיד. ולכן, צריך להשאיר את הפוליטיקה בצד ולבחור בצורה מקצועית. לא ייתכן שכוח עולה ומצליח כמו אפק יידחק לפינה בשביל צמד פרשנים שמקבל ביקורות שליליות בכל משחק. העדפות הן דבר סובייקטיבי, ויכול להיות שמקבלי ההחלטות בערוץ הראשון רואים את הדברים אחרת, אבל אסור להם להתעלם מהתגובות הנזעמות שמגיעות מהציבור, ומקבלות ביטוי ברשתות החברתיות, בטוקבקים ובעיתונים.

 

נדמה כי קריאות הציבור מחלחלות אל מקבלי ההחלטות בערוץ. והוספת הצמדים יעקבי ומוטי איווניר וגם איינשטיין ווייץ אכן גורמת לשידורים רבים להיות איכותיים. אך את המשחק המרכזי בו אמור להיות הצמד הטוב ביותר, מאויש באופן קבוע על ידי זה הגרוע ביותר, ובאופן ניכר. טעויות השידור והניתוח הפרשני הפכו לאינספור ניסיונות  לחמוד לצון במגוון הרשתות החברתיות ואתרי האינטרנט. זה צריך להדליק לערוץ נורה אדומה, בעידן הדיגיטלי החדש חוקי המשחק שונים והמחאות לא ייעלמו ויפה שעה אחת קודם . וכשברקע ישנה מחאתם של עובדי הערוץ הראשון על הפיטורים הקרבים, עם כזו רמת שידור ופרשנות, רבים עוד עלולים להתבלבל ולחשוב שרמת השידור והפרשנות הנמוכה היא בכלל עניין מקצועי.

 

אם זה נראה כמו ברווז ונשמע כמו ברווז - זה ברווז. וכל העניין מקבל משנה תוקף כאשר מדובר בערוץ הממומן מכספי הציבור. לא כל שחקן גדול הופך לפרשן גדול, וימי החסד של שדרנים גדולים מגיעים בסופו של דבר אל קיצם. הליגה המקומית מהווה הזדמנות מצוינת לאמוד את טיב השדרן והפרשן, שכן במהלך העונה אנחנו מוכנים להבליג על הבלחות לא מוצלחות, הרי ממילא הרמה בכדורגל הישראלי לא כזו גבוהה. אך המונדיאל זו ליגה אחרת, ושם מגיע לצופים לקבל את הטובים ביותר, גם כשזה נוגע לשידור המשחק. ארבל, ונוימן לא נמצאים בקטגוריה הזאת, ואת הציונים אפשר לנחש מראש -  מונדיאל עשר, נוימן וארבל ציון שלוש! 

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©