הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
עד המבזק הבא
 
אילן ארנון לא מבין למה דווקא בישראל מוכת הקרבות והטרור, השידורים הטלוויזיוניים בשעת חירום נותרו מאחור
מאת אילן ארנון | 07.08.2014
 
כל כך הרבה דברים מוכרים וידועים מראש קרו במהלך מבצע "צוק איתן" וגם התקשורת לא נשארה אדישה למתרחש - הפרשנים התרעמו, המומחים הציעו פתרונות, והאורחים הרבים מחו בתוקף על הנעשה. אבל מעל לכל, ובאופן די אירוני, הריטואל המשמעותי ביותר קרה דווקא בתוך האולפן, במשדר החדשות.

 

ישראל היא מדינה מוכת קרבות, אסונות וטרור, כזו ששידורים מיוחדים הם לחם חוקה. אם כך, איך ייתכן שמאז ימי האינתיפאדה השנייה, השידורים המיוחדים נשארו בדיוק אותו דבר - להג ארוך ומעייף עד מאוד של המתרחש. זה מתחיל בימים הראשונים עם דיווחים סביב לשעון ונקודות שידור כמעט מכל פינה בארץ, ונמשך באותה מתכונת מעייפת וקשקשנית עד יומו האחרון של המבצע. איך עד היום לא ניסחו מתכונת עדכנית לימי לחימה? בתור מדינה עם פיתוח ויצירה טלוויזיוניים מהטובים בעולם, נדמה שבכל הקשור לבניית לוח שידורים בזמן חירום, נשארנו הרבה מאחור.

 

התחלואה של החדשות בימי לחימה ואסון נובעת מהרצון לדווח על כלום וכל הזמן, מה שהופך את השידורים בזמן זה לארוכים הרבה יותר מדי. הם מתחילים בשעה 10:00 ונמשכים עד אחרי חצות, כשתוך כדי מגיעים אינסוף אורחים ופרשנים, שכל אחד אומר את אשר על ליבו, גם אם הרלוונטיות של דבריו לוטים בערפל. בימים הראשונים (או בשעות הראשונות, תלוי בגודל האירוע) הנתונים רלוונטיים, מחדשים ותורמים לשיח התקשורתי, אך כעבור זמן מה הדיווח הופך למתיש, מאולץ ובעיקר לא הכרחי.

אין טעם להתחיל בשעה כל כך מוקדמת, אם אין משהו רלוונטי לדווח עליו
תצלומי מסך "חדשות 2"

אנחנו יודעים שאנחנו לא מקבלים דיווח עיתונאי במיטבו, מתרעמים על אנשי הפאנל הלא רלוונטיים שתופסים לנו את המסך ולא מבינים איך כתבי השטח מצליחים ללעוס את הנתונים פעם אחר פעם. אנחנו צופים בלופ אין סופי באותם הדברים, אבל בשורה התחתונה - צופים. בין אם מתוך סקרנות אחר פיסת מידע חדשה, מתוך מציצנות או סתם כי אין משהו אחר לצפות בו. ובחברות החדשות יודעים זאת, אז הם ממשיכים בריטואל ומתישים את הצופה עוד יותר. עצירתו של כדור השלג תועיל לכולם - לחברת החדשות אשר יינצל מהעול הבלתי נסבל שכרוך בדיווחים ארוכים על כלום, וכן לנו כצופים, שניגאל מייסורי הברבור הבלתי פוסקים.

 

אין טעם להתחיל את שידורי החדשות בשעה כל כך מוקדמת, אם אין משהו רלוונטי לדווח עליו. במקום זאת, אפשר לנצל את שעות הבוקר לשידור תכנים לילדים, אשר מהווים קהל יעד משמעותי ובימים טרופים של לחימה זקוקים לתוכניות האלה כמו אוויר לנשימה. את שידורי החדשות אפשר לערוך במתכונת זהה לזו שנהוגה הרדיו - מבזקים מדי שעה ולמשך חמש דקות. אלא אם כן מתרחש אירוע מהותי, וגם אז לעצור את הדיווח ברגע שאין יותר מה לדווח. צריך לדעת להרפות ולחזור לתוכניות שוברות שיגרה.

 

את סבב המהדורה המרכזית ניתן להתחיל ב-18:00, שעה בה ממילא בימים כתיקונם מתחיל סבב תוכניות האקטואליה, החל מ"שש עם..." ועד סיום המהדורה המרכזית. שלוש וחצי שעות של מהדורת חדשות רצופה הן מעל ומעבר, אך תיחומן בזמן מוגדר מראש יגרום להבאת מרואיינים רלוונטיים, ומעל לכל יפיקו דיווחים עדכניים המלווים בתוכן חדש. אני משוכנע שאפילו רוני דניאל יאמץ זאת בזרועות פתוחות.

 

לא מעט ביקורת נשמעה במהלך הלחימה על "האח הגדול". אך לצידה חשוב לציין שהרייטינג של התוכנית הרקיע שחקים, ואף יותר מהימים שלפני הלחימה. הציבור זקוק לאסקפיזם. ומאחר שגם לי קשה עם תוכנית המציאות כמי שממלאת את התפקיד בעת המבצע, אסתפק גם בסרט ישראלי טוב, תוכנית מיוחדת של "ארץ נהדרת" או לקט של "מצב האומה". תכנים אלה מתאימים מאוד לשעות הערב החותמות את המהדורה הארוכה והמדכאת, ואף ראויים וחשובים יותר.

 

הסוד הגדול ביותר הטמון בייעול הדיווח הוא קיצוץ זמני החדשות לצד שידור תכנים נוספים, הן למבוגרים והן לילדים. אך בינתיים כדור השלג עדיין מתגלגל ולא נראה שהוא הולך להיעצר בזמן הקרוב. הרי צופים זה רייטינג, ורייטינג גורם לשידורים ארוכים. אבל ברגע שמישהו יואיל בטובו להרים את הכפפה ולעצור את ההתדרדרות - כולנו נרוויח. ואז אולי נוכל לטעון בינינו לבין עצמנו שבמערכה הקטנה הזו, לבטח ניצחנו. לפחות עד "המבזק המיוחד" הבא.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©