הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
בדיוק ככה נראית פנטזיה
 
לשגיא פלדמן נמאס לדמיין את תאילנד בזמן המשמרות האינסופיות במלצרות, אז הוא הזמין חבר ובלי הרבה תכנונים מוקדמים טס לאי הקסום להגשים חלום, וללמוד שלפעמים אין צדק
מאת שגיא פלדמן | 25.10.2014
 

 

>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

 

התמונה המפורסמת של קרני שמש זורחות מעל הסירה התאילנדית, כשמאחור מים צלולים, שמיים כחולים, סלעים עצומים ואיים מחייכים, הופיעה בראשי מרגע היציאה לחופשת הקיץ שבין שנת הלימודים הראשונה לשנייה. כמו כל סטודנט לתקשורת אני עובד בתחום. המלצרות, כמובן. עבדתי אינסוף שעות, קבעתי משמרות כפולות, מפוצלות, בשבתות. הגשתי ארוחות בוקר, והפכתי לפורפרה אנושית של קפה הפוך דל ומטבלים קלילים. באחד מימי ספטמבר בעת סגירת בית הקפה, ראשי נפתח. החלטתי שנמאס לי לעבוד כמו תאילנדי. כסף בא וכסף הולך. זה הגיל לעוף, לחגוג ולבעוט. הרי כולם בפייסבוק מתארסים, מתחתנים, נפרדים ומתמתנים. אני עף מפה ויהי מה, מצדי אפילו לבד.

 

 אני נשכב על המיטה מרוסק, אחרי המבורגר מפנק ומקלחת משחררת. השעה 2:15 ריחות השום והשמיר התנדפו והנימים הנפוחים בעין מהטבסקו שגרם לי להיות עיוור לשש שניות, הצטמצמו. "אחי, אתה זורם לטוס עוד שבוע?" שלחתי בוואטסאפ הודעה לגל, חבר-אח-שותף מהטיול הקודם לדרום אמריקה, והלכתי לישון בהתרגשות, להוט כבר לקום. התעוררתי לצליל הודעה משמחת: "יאללה, אחי, יורוטריפ בכל הכוח". חיוך ענק עלה על פניי, ידעתי שהוא יזרום. יומיים לאחר מכן היו בידינו הכרטיסים לתאילנד. יצאנו לממש את התמונה המפורסמת שבראשי, ותודה לאיסתא שעשקו אותנו במחיר.

 

חוסר תכנון בחופשה זה אחד הדברים הכי מדהימים. ברגע הנחיתה בבנגקוק לא היה לי מושג מי נגד מי, והשפה הזרה נשמעה לי כמו ייללת חתול. המסלול שלנו לא תוכנן מראש: הזמנות לבתי מלון, טיסות או פעילויות. גם המעט שעשינו, נקבע מהרגע לרגע. זו הדרך, פשוט לא להיות מקובע, להשאיר את הדאגות במקום אחר ולחוות כל יעד במלואו. כשמרגישים שצריכים אוויר חדש, אנרגיות שונות, ריענון לנפש ולעיניים בהינף יד אורזים, מסמנים וי וחותכים ליעד הבא.

מגנט אותי המופע המגניב של החבר'ה מקופיפי, שהיה מטאפורה לאנרגיות עצומות
תצלום: sxc, תצלום לובי: גל גבאי

הטיול התחיל בקוסמוי. אומנם הוא נחשב לאי, אך התיירות המוגברת גרמה להרגשה של עיר. ריחות מגעילים בנקודות קבועות הפכו לשגרה, וליידי-בויז ברחובות נעשו לסוג של מהמורה. לעומת זאת, החופים הקסומים שנראים כמו ציור במכחול, והאירופאיות הרבות שמשתזפות על החול, גרמו לי להגיד תודה, לחוות את הרגע ולשכוח כמעט מהכול. אין צדק בעולם - גילינו כשיצאנו בערבים, וראינו ילדים קטנים שהסתובבו עם שרשרת פרחים מבד בצבעי לבן וסגול, והתחננו לכסף. ברור שהסכום שאתן לא יגיע אליהם, אך לבי נמס. קל לתאר - קשה לראות.

 

למרות האלכוהול שזרם לי בדם, וחרף העובדה שהילדים הם מקצוענים בהבעות פנים שנבחרות בקפידה: נותנים חיבוק ונשיקה שמציגים ילדות ללא עתיד, הייתי חייב לתת להם כסף. בחורה מחושבת יותר ממני, נכנסה לסופר וקנתה לילדה ממתק, ולימדה אותי מהו הפתרון המושלם לפעמים הבאות. כל אחד חווה את הרגעים שלו בצורה אישית, אז אין טעם לתאר כל מקום ויעד בחופשה. המעבר בין המקומות בדיוק בזמן הנכון, והמפגשים המקריים עם האנשים המיוחדים גרם למצברים שלי להיטען.

 

החבר'ה המגניבים מקופיפי, שמופע האש המרהיב שלהם הוא בעצם מטאפורה לאנרגיות הבלתי נלאות, מגנטו אותי בציפייה לטריק הבא. מפגש אקראי בקופנגן עם ילדים דלי אמצעים שמשחקים כדורגל, ושמחים אחרי כל גול או חטיפה, כאילו הם משתתפים במונדיאל, החדיר בי מנת פרופורציה לגבי חיי. בית קפה ששוכן בתוך בית בעיר מסבירת הפנים קראבי-טאון, הראה לי שהרגשת חמימות ניתן לקבל  במקומות הכי לא צפויים. ולקינוח, בחורה מתולתלת, כמו שאני אוהב, שהכניסה הרבה צבע לכמה יעדים בטיול, וגרמה לי לדופק מואץ בדיוק כשנזקקתי לכך.

 

הספונטניות כאבן דרך בחיי, גרמה לי לתהות לגבי תאילנד. משוגעת? משגעת? טורפת? מטורפת? הגיחה למדינה הטרופית העלתה את רף הריגושים שלי למצב טורבו, ודוושת הגז לא הפסיקה להאיץ. הניתוק מהשגרה שדרג את חופשת הסמסטר למנת גורמה בתפריט החופש האינסופי. הדקות והשעות על הערסל, ההתרפקות על החול הבתולי, הלגימות מלאות התשוקה מהשייקים שמלטפים את הנשמה, והמעבר החד למסיבות שהוכיחו לי שאפשר לחוות את גן עדן בעודנו חיים, ושלאגדת 72 הבתולות יש גרסאות שונות בכל מדינה. אז אני בטוח שהפנמתם שהיעד הבא שלכם לחופשה נמצא בסך הכול 11 שעות טיסה מישראל, אי שם באסיה. רק נשאר לשלוף דרכון, למצוא שותף מתאים, ולשחרר.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
4 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. תותח!!
מור רחמים 26.10.2014
 
 
2. שוב כתוב אופטימי טיפה!
ניר ליבושור 26.10.2014
 
 
3. חופשה בתאילנד
רונית גבאי 28.10.2014
 
 
4. קטע ספונטני מהחיים
מלי 29.10.2014
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©