הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
השקרים האלה ומה שביניהם
 
דרך ארבע אפיזודות של קיץ, יובל פלג עושה חשבון מדמם עם כמה מהנפשות שהכאיבו לו
מאת יובל פלג | 30.10.2014
 

>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

 

ריקנות


אני אוהב יופי. אז נכון שהרדידות שלי מביישת את עומק לב הים של האישיות שלכם, אבל אני לעולם אעריך יופי. יופי על הווריאציות הזולות ביותר שיוכל להציע. גם הנאורים שבבעלי הדעה יפלו בשבי האבולוציה שקיים על מנת להזכיר לרפי השכל שבינינו שבסופו של יום, אנחנו בסך הכל תרים אחר הזיווג האולטימטיבי. רק אלוהים יודע כמה ביקורתי הייתי במשך שנים כלפי הטייפקאסט של הילדה החיננית שגדלה בבית באזור השרון, ועברה לתל אביב בגיל 23 כשהיא רוצה לחוות אותה, להיות חלק ממנה.

 

מצד אחד היא רוצה להיות חצי מתהוללת לוקאלית כשהיא פורעת את שיערה לצד חברתה הטובה תוך כדי נסיעה  בחלונות פתוחים לצלילי "אה-אה-אהבה" של אפרת גוש בפיאט הקטנה שאבא קנה לה, בלי שתדמיין מצב בו הריפוד יוכתם ב-DNA של רווקים עירוניים חסרי סבלנות עם חיבה מלאת יצרים למגרשי חנייה. מצד שני היא מפנטזת על חתונה. היא יכולה להיות משעממת עד מוות או מפתיעה בצורה שתשבש את ההיגיון הבריא שלי. אני מספר את זה מתוך הנחה שאנחנו בשליטה מלאה ובהכחשה שאנו מכורים לכל מה שאנו בזים לו בריש גלי, הנטייה שלנו תהיה להטיל ספק בכל. האקדחים המעשנים יצוצו בזה אחר זה, ויצרחו עלינו להפסיק את הקרקס. זה לא יקרה.     

כשט"ו באב נכנס לעזה


האמונה העיוורת שלנו באהבה מעלה את השאלה אם צרכנו באופן כמעט בולמוסי סיפורים בנוסח רומיאו ויוליה או שירי פופ משנות התשעים כילדים. כמה אירוני הוא הרגע שבו המעט שאתה מאמין בו, אותו מעט שבאמת הופך אותך לאדם טוב יותר לפי כל אמות המידה שלך, של החברה ושל הדגל - עתיד להפוך למלחמה אישית שלך מול עצמך. שכל הנכונות שאיתה יצאת לספק למכריך את אותו מעט נדיר, מתבררת כמחווה חד-צדדית ללא נמען ספציפי שסופה להפוך למשא כבד של הרהורים, כשהשאלה המנחה היא: "בשביל מי אני מתאמץ?". לא, זה לא עוד מונולוג הוליוודי רווי קיטש של בחור מיוסר, נהפוך הוא. זהו אותו רגע קסום בו אתה מבין שהטוב לא מנצח.

 

כשט"ו באב קפץ לבקר השנה, כל האקטים הדביקים והזוגות המתמרחים שזכורים משנים קודמות נשארו כשהיו. רק שהשנה רציתי להיות אחד מהם, בחיי. להיכנע להדוניזם זול, לשטויות הקטנות שלטובתן אנו חיים, ולחגוג את החזרה שלי לקו התפר יחד איתה. והיא כבר לא הייתה. מדהים, הא? מסכנה, המלחמה התישה אותה. הנקמה, שנוטה לשמש כזרוע הצבאית של האהבה, זורמת לי בדם, והעובדה שיצר השיפוטיות ינחה אתכם לבקר אותי, מעניינת לי אזור מוצנע.       

לא עוד מונולוג הוליוודי רווי קיטש של בחור מיוסר 
 

 סליחות

אני רוצה להודות לכל אחד ואחת מכם ולומר: כמה בר מזל אני שאף אחד לא התנצל בפניי. הליהוק השנוא עליי הוא זה שבסופו עליי לנבור בנבכי נפשי ולדוג נתח דל שומן של אצילות מאולצת, כזו שעליי להתמסר אליה בארבעת גפיי רק משום שאילולא אעשה זאת - השפל באדם אהיה. יום כיפור מחריד מהסיבה השנייה שעולה לכם בראש. כן, הראשונה היא כנראה: "אויש בחייכם, צריכים להיות טובי לב שנה שלמה ולא יממה אחת בלבד". אך הסיבה השנייה היא, שלמעשה, כולנו עושים חשבון נפש בין אם נרצה או לא ביום כיפור, אבל לא כולנו חזקים דיינו כדי להתנצל או לחזור בנו מדברים שעשינו ואמרנו, בטח שלא לסלוח לאחרים.

 

נהניתי מכל שנייה שהכאבתי לאנשים בשנה החולפת, הרגעים האלו העצימו אותי עד כדי תתי אורגזמות שהסירו כל ספק ממצפוני השוטה והכריזו: "זה היה המעשה הנכון, חשיפת השיניים - זה היה בשביל יובל". הם הקדימו לגאול את ידיהם בדם לפניי ולא ההיפך. התשליך האמיתי שביצעתי ארך חודשים רבים בהם התמקדתי בהתנערות מתחושות אשם ועכבות אינסופיות. לצערי, כיסיי עוד מלאים, השקט לא באמת הגיע, אבל היי זו התחלה. ושילכו להזדיין כל נחילי הצדקנים שחגים סביבי כמו יתושים שאוהבים לשכוח ממה הם ניזונים בימים קצת פחות קדושים. מהתבוננות בכם אני מסיק שהיחידים שצריכים להתנצל הם האבות שלכם על כך שלא נסוגו בזמן. 

 

מכתב אהבה 


אני מאחל לך שנים שבהן תדממי מצער. שהבדידות תחנוק אותך בלילות ותדיר שינה מהעיניים הצבועות שלך. שכל מה שחשבת על אהבה כלפי אדם ספציפי יתפוצץ לך בפנים בצורה הכי רדיקאלית ובוגדנית, ושהכתובת היחידה לשאלות והסברים תהיה השיגעון והבכי. אני מקווה ששקרים אינסופיים שטושטשו באמצעות מילים יפות יהיו גינוני האהבה היחידים שתקבלי מהאדם שהתמסרת לו, ולאורך כל הזמן הזה תדעי שצוחקים לך בפנים. שכל הזוהר שאת נמשכת אליו, ורצית כל כך להיות חלק ממנו כדי להרגיש מושכת, יעשה אותך אומללה יותר ממה שאת והדמויות האקראיות שמופיעות בחייך יזנחו אותך תמיד בשלב שבו הציפיות מהן גובהות. אני אהיה שם כדי לצפות בזה. למי שתהיי חייו מלאי שיט.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
1 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. נשימה אחת
שגיא 01.11.2014
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©