הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
קורבנות של השתקה
 
אלדד יניב חושב ש"ידיעות אחרונות" הוא עיתון פוליטי לא פחות מסוכן מ"ישראל היום" וקובי אריאלי מכנה את מייסד פייסבוק - "המשיח שלי". יונתן אגרוקר היה בכנס "מי מפחד מחופש הביטוי?"
מאת יונתן אגרוקר | 13.11.2014
 

 

ל"הזיקית" דרושים עוד כתבים וצלמים. ההרשמה פתוחה עד 10.12.14. כל הפרטים : כאן 

 

 

המושג חופש הביטוי יכול לעיתים לתעתע ולבלבל. המילה חופש משדרת שמותר לעשות הכול והאפשרויות בלתי מוגבלות, אך צריך לזכור שגם לחופש הביטוי ישנם כמה סייגים. השינויים הגדולים שקורים לנגד עינינו בתחום האינטרנט והרשתות החברתיות משנים ללא היכר את העיתונות בישראל ובעולם החדש, בו כל בעל מקלדת יכול להגיע לקהלים רבים ולהשפיע, עולה הסכנה לחציית הגבול.

 

בפאנל שנערך בבית הספר לתקשורת של "המסלול האקדמי המכללה למינהל" השתתפו אלדד יניב, מהפכן שבבחירות האחרונות עמד בראש מפלגת "ארץ חדשה" העיתונאי קובי אריאלי, ודיקאן בית הספר לתקשורת, ד"ר יובל דרור. הפאנל, בהנחייתו של שלומי ברזל, עיתונאי לשעבר והיום דובר ההתאחדות לכדורגל, נפתח בסרטון קצר, שהתמקד בהתבטאויות בזמן "צוק איתן" בו נחצו קווים אדומים בכל הנוגע לחופש הביטוי בישראל.

 

אורנה בנאי, גילה אלמגור, אורלי ויינרמן ואמנון אברמוביץ' - הם רק חלק מהדוגמאות שנראו בסרטון, כמי שחוו אגרסיביות יתרה ותקיפה אישית חסרת תקדים, משום שהביעו דעות שחרגו ממה שנחשב לפטריוטיות בציבור הרחב. המסר היה ברור - בישראל אין מקום לדעות שמאלניות, בעיקר לא בעת מלחמה. במשטר דמוקרטי הרוב מגן על דעות המיעוט, אך האם מדינת ישראל ואנחנו כחברה דמוקרטית מוכנים להגן על המיעוט?

יניב: ידיעות אחרונות הוא עיתון של אולמרט, עיתון שמפאר את עופר עיני ונוחי דנקנר
תצלומים : יונתן אגרוקר 

 "כולנו הפכנו מגעילים" תקף יניב. "שהרי הזכות שלך במדינה חופשית היא להגיד מה שאתה חושב". יניב שאל "מי מפחד מחופש הביטוי?" ומיד השיב כי מדובר במי שמפחד מדעותיהם של אחרים. הוא גם, העביר ביקורת נוקבת על מנויי "הארץ" שהחליטו לבטל את המנוי בעקבות טור של גדעון לוי. "כיצד הגענו למצב בו אנשים מבטלים מנוי לעיתון שהם קוראים במשך שנים, רק בגלל שדעה מסוימת לא מצאה חן בעיניהם? אם אתה לא אוהב - תעבור דף".

 

קובי אריאלי תרם מימד אחר לדיון. לדעתו, הקיץ האחרון היווה בשורה ענקית לחופש הביטוי בישראל. הוא אף כינה את מייסד פייסבוק, מארק צוקרברג, "המשיח שלי", שכן, הוא יצר מסלול עוקף עיתונות, שמאפשר להביא דעות אחרות מהמקובל לאחר עשרות שנים. אריאלי השתמש במושג "טרור תרבותי" וטען שאליטה קטנה מאוד, מיעוט כוחני מבחינה מחשבתית, מכתיב וכופה דעותיו על הציבור באמצעות השליטה שלו באמצעי התקשורת.

 

לפי אריאלי, העובדים ובעלי השליטה בתחום התקשורת נראים אותו דבר, חושבים אותו דבר, נמצאים כמעט באותו מעמד סוציו-אקונומי ואפילו מאותו מוצא אשכנזי. בעולם הזה כמעט שאין ייצוג לשלושה מיליון תושבים אחרים, וביניהם ערבים, רוסים ואתיופים. כך הוא טען. אם נכלול גם את המזרחים, שייצוגם כלל לא מתקרב למספרם באוכלוסייה, נקבל רוב מוחץ בישראל שלא שותף בתחום כה חשוב ומשפיע. ואותה הגמוניה שלטת נשמרת מאז קום המדינה.

 

יניב הגיב בהתייחסות אופטימית במיוחד לסוגיית האליטה הכוחנית, וטען שלשיח הזה היה מקום לפני עשר שנים, כאשר באמת הייתה פה הגמוניה. אך כיום, לדבריו, המצב שונה וישנם כתבים רוסים, אתיופים וחובשי כיפה הנמצאים בעמדות מפתח בתקשורת הישראלית, ואף קיים "תא הכתבים חובשי הכיפה". כאן התערב בדיון ברזל, וציין שגם יניב הוא קורבן של השתקה, כאשר פרסם ב"וואלה" טורים מתוך ספרו "פניית פרסה" ולאחר זמן קצר ניתנה הוראה לחדול.

מיעוט כוחני כופה את דעותיו באמצעות שליטה באמצעי התקשורת. יניב ואריאלי
תצלום: יונתן אגרוקר

לאחר שהחליט לא להתייחס ישירות להערה, בחר יניב להסיט את הדיון להצעת החוק למניעת הפצת "ישראל היום". לדבריו, מדובר בחוק רע שפוגע בחופש הביטוי. והוא הפנה חיצים מאשימים לכל השותפים למהלך, כשבראשם אנשי "ידיעות אחרונות". "הם יורים במישהו שעושה משהו מותר, ורק בגלל שהוא ניצח אותם". הוא הציע לשחק באותו משחק: להביא מישהו בעל ממון שדעותיו בשמאל שיפיץ עיתון בחינם מהצד הזה של המפה. בהמשך, סתר יניב את דבריו והסביר שמה ש"ישראל היום" עשה הוא בניגוד לחוק מימון מפלגות.

 

לטענתו, ניתן לשער שהעתיד עם "ישראל היום" ורוד יותר מאשר בלעדיו, והזהיר אותנו שבסוף אנו עלולים להישאר עם "ידיעות אחרונות" - עיתון ש"מפאר את עופר עיני ונוחי דנקנר. עיתון של אהוד אולמרט". יניב הדגיש מדובר בעיתון פוליטי לא פחות מסוכן, שכן הוא משווק את בעלי ההון. בעיני דרור, האיום הכי גדול כרגע על חופש הביטוי הוא הכלכלי. שכן, הגופים הכלכליים הופכים לגדולים יותר ולבעלי עוצמה רבה, וכאשר העיתונות עושה את הדרך ההפוכה ועומדת בפני קריסה, ישנו סיכוי גבוה שנעמוד במצבים מכשילים מאוד.

 

הסכנה השנייה לדבריו, היא הצנזורה העצמית, כאשר העיתונים מרגישים את הקהל ואת קול אדוניהם, ובוחרים לשתוק גם מתוך הצורך להיות חביבים בעיני קהל הקוראים. יניב, לעומתו, טען שהאיום הגדול ביותר הוא שהעיתונאים שכחו את מקומם ולא הפנימו שכיום מקצוע העיתונות הוא לא מקום עבודה רגיל אלא מדובר בשליחות עתירת סכנות. ולכן, מי שבוחר במקצוע הזה צריך להיות אמיץ מאוד, אך מדובר בתכונה שהפכה להיות מצרך נדיר בתקשורת המקומית.

 

בסיום הפאנל הרגשתי כמה אני מייחל לשינוי בחברה הישראלית. ואכן כולי תקווה שיום יבוא ואנשים כאן יגלו סובלנות ויכבדו את דעותיו של האחר. הרעיון להשקיע יום מיוחד כדי לדבר על חופש הביטוי בכל בתי הספר לתקשורת בארץ, הוא צעד גדול ונכון, אך כבר בערב התפוצצה תקוותי, כאשר במשחק כדורגל מרכזי, בדרבי של העיר תל אביב, התפרץ אוהד והיכה את שחקן הקבוצה היריבה על רקע של שנאה, קנאה ובעיקר חוסר סובלנות כלפי דעות האחר. זה לא רק בעת מלחמה או סתם משחק כדורגל. זהו סרטן בלב ליבה של החברה הישראלית והוא מתפשט לכל עבר.

 

______________________

 

 

הכנס "מי מפחד מחופש הביטוי?" התקיים ב- 3 בנובמבר 2014, בביה"ס לתקשורת, המסלול האקדמי המכללה למינהל בראשון לציון 

 

השתתפו

 

> ד"ר יובל דרור - דיקאן בית הספר לתקשורת 

> אלדד יניב - עיתונאי. עורך דין ויועץ פוליטי. חבר בצוות הקמפיין של אהוד ברק בבחירות 99', מי שטוען שהיה המקף בין הון שלטון ועיתון והחליט להילחם בשחיתות. ב- 2012 הקים את מפלגת "ארץ חדשה". כותב בירחון "ליברל" 

> קובי אריאלי - סופר, עיתונאי, פובליציסט וסטיריקן. כותב ב"מעריב סופהשבוע" וב"גלובס". מגיש את "המילה האחרונה" בגלי צה"ל 

 

הנחה :

 

> שלומי ברזל - ראש מערך ההסברה של ההתאחדות לכדורגל 

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©