הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מה רע
 
רוזי חכמון פגשה בחור חמוד ופשוט עם עבודה מסודרת ודירה. כולם אומרים לה שהיא בת מזל שיש לה מערכת יחסים אוהבת ורגעי צחוק ואושר. אז למה היא שלילית?
מאת רוזי חכמון | 25.11.2014
 

 

ל"הזיקית" דרושים עוד כתבים וצלמים. ההרשמה פתוחה עד 10.12.14. כל הפרטים : כאן 


 

הטלפון בדירה הקטנה שלי צלצל בשעות הערב המאוחרות. אימא שלי התעקשה שאשאיר את הטלפון הקווי בבית, ומסרבת להיכנע למהפכת הסלולרי. קמתי בעצלות, ואחרי השאלות הכול כך שגרתיות, והתשובות שתמיד מאכזבות אותה, הפעם היה לה משהו אחר בקול. "יש לי מישהו בשבילך. הוא בחור נורא נחמד. הבן של שרה. בקיצור, הוא צריך להתקשר אלייך" היא אמרה בפשטות. בלי לעצור לרגע ולשאול מה אני חושבת ואם אני מעוניינת.

 

את אימא שלי חינכו מילדות שאם היא רוצה שיקרה משהו, היא פשוט צריכה לקבוע עובדה. והנה זה עבד. חוץ מזה, כשאת מתקרבת לגיל שלושים וכל החברות שלך כבר נשואות, ואת גם כל כך רוצה לשמח את אימא שלך, אז למה לא לבוא בגישה חיובית? וכך, על אף אפס הברירות שהיו לי - הסכמתי. הוא התקשר אחרי יומיים, בקול מהוסס שמנסה להישמע בטוח. הוא היה מחושב ולא הראה התלהבות יתרה על ההתחלה. טוב לי מחושב. למחרת  נפגשנו. לא התייפייפתי במיוחד. אחרי עשרות דייטים לא מוצלחים, אין לי ציפיות.

 

האמת, הוא נראה חמוד. עיניים שחורות ומעט מלוכסנות כמו שאני אוהבת. יש לו עבודה טובה וכמה חברים, לא יותר מדי. והכי חשוב - דירה. אימא שלי תשתגע כשתשמע. בסוף הערב הוא שאל אם ארצה להיפגש שוב, והסכמתי. הוא הבטיח להתקשר ואני האמנתי לו. באותו שבוע יצאנו,  ועבר עלינו ערב מהנה שלאחריו הגיעו עוד כמה כאלו - של חברות נהדרת, ואפילו כמה רגעים של צחוק בלתי נשלט. כשנגמרו לי השמלות - הזמנתי אותו הביתה.

ואני חושבת על כמה טוב לי, וכמה טוב יכול להיות לי איתו
תצלומים : sxc

בטלפון שאלתי אם הוא רוצה שנזמין סרט, אבל הוא אמר שלא צריך, ושנצפה כבר במה שיש בטלוויזיה. כזה הוא הבחור החדש שלי, פשוט. בדיוק כפי שתמיד איחלתי לעצמי. הוא דפק בדלת עם מגש פיצה בלי תוספות ובקבוק קולה, כי אמרתי לו שזה מה שאני הכי אוהבת, וצפינו בטלוויזיה. אני והבחור החדש שלי. הוא לא נבהל מכל הבלגן בחדר ולא התלונן שצפוף, שהספה עושה רעש או על כל הבגדים שלי שהיו מפוזרים על הרצפה.

 

אחרי שגם הטלוויזיה ביקשה קצת לישון, ולא נשאר לי רוק בפה לעוד נשיקות - הוא אמר שהוא עוזב. תפסתי לו את היד, וביקשתי שיישאר. הוא חייך ונשאר לישון במיטה הקטנה שלי, לא כמו שאר הבחורים שאף פעם לא נשארו לבוקר. אחרי חודש, קיבלתי מכתב שהודיע שנגמר לי חוזה השכירות בדירה הקטנה והמקסימה ששכרתי במחיר מופקע, אבל באזור הכי נקי בעיר. סיפרתי לבחור החדש שלי והוא פשוט שאל ישר ולעניין, ובכך התקדם למה שאמור להיות כנראה השלב הבא לפי הספר. למחרת הוא הביא ארגזים ריקים, ועזר לי לארוז. הוא אפילו הבטיח שנמצא מקום לכל השטויות שאימא שלי כבר מזמן הייתה זורקת. בחור נחמד יש לי.

 

 

החברות אמרו שאני בת מזל, ושהן שמחות בשבילי. אימא שלי בכלל הייתה בעננים, אחר כך גם הבנתי שהיא ושרה הפכו להיות החברות הכי טובות. מדי פעם היא הייתה מתקשרת ושואלת אם יש חדש, מציפה אותי במתכונים או נותנת עצות, כמו לא לשכוח לסדר את המיטה בבוקר או שלא אעז לשכוח את התחתונים  על הרצפה באמבטיה, כפי שאני תמיד עושה.

 

ביום ההולדת שלי הוא לקח אותי למסעדה לא ממש מפוארת, אבל המלצרית שם הייתה מאוד חמודה, והאוכל היה פשוט וטעים. לבשתי שמלה שחורה שקניתי לפני כמה שנים, כדי לשמח את הבחור שלי שלא בזבזתי כסף. הוא אמר  שאני הכי יפה בעולם ככה. חייכתי. בת מזל אני שיש לי בחור כזה. פתאום הוא השתתק ומיד אחר כך כרע ברך. הבטתי בו  ושתקתי. הוא החזיר לי מבט. למה לא בעצם?

 

קבענו תאריך לחתונה

 

בדרך הביתה, התקשרנו לאימהות שלנו ולחברים. כולם היו כל כך שמחים והוא נראה מאוד מאושר. אימא שלי בירכה אותנו, ביקשה שנביא ילדים כמה שיותר מהר, והבטיחה לשמור עליהם. השבתי שעדיין לא, והוא אמר שהוא איתי מאחורי כל החלטה שלי. בת מזל שכמוני, איזה בחור תפסתי לי.

 

קבענו תאריך לחתונה לעוד ארבעה חודשים והתחלנו בחיפושים אחר שמלה, הזמנות, מוסיקה וכול השאר. אימא שלי ושרה היו מוכנות כבר עם רשימת מוזמנים, כמה מפתיע. בעבודה כל הבנות הרווקות קינאו בי, אבל היו חייבות לאחל לי מזל טוב, שכמובן לווה בפרצוף חמוץ. לכל אחת מהן החזרתי  "בקרוב אצלך" כפי שתמיד רציתי. בת מזל אני שזה קרה דווקא לי ולא להן.

 

יום אחד, החלטתי להישאר בבית ולא ללכת לעבודה. חשבתי לעצמי איזה בחור נחמד תפסתי ודמיינתי את העתיד שלנו ביחד. הוא בטח יקנה לי כלב ביום האהבה כי ביקשתי, ובעוד שנה אולי איכנס להריון ונצטרך לעבור לדירה יותר גדולה. אולי נצטרך לקחת משכנתה, כמו שכל הזוגות הנשואים עושים. הוא יעבוד וישלם את כל החשבונות, ואני אשב בבית כמה שנים כדי לגדל את הילדים. אני אמכור כמה דברים מהמחשב כדי שיהיה לי קצת כסף לבזבוזים, אאפה עוגה פעם בשבוע והוא יביא לי פרחים כל יום שישי. אתם יודעים, חיים.

 

ואני חושבת על כמה טוב לי וכמה טוב יכול להיות לי אתו. ושיש לי הכול, כל מה שאפשר לרצות. כל מה שמוכתב לי לרצות. כל מה שנכון לי לרצות. אבל הוא לא יודע. הוא לא אשם. למה אני כל כך שלילית? מה אני רוצה יותר מזה? בחור טוב יש לי. אוהב אותי, מקפל כביסה, עושה קניות ומאזן את חשבון הבנק. כמה הכול קרוב. ככה הכול רחוק.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
1 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. לכותבת הטור
מישהי 26.11.2014
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©