הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יש לנו חלום
 
התבוסה שהנחילה נבחרת ישראל לבוסניה אינה מקרית לדעתו של מאור רחמני, ולכן הוא גם מעז לקוות שהפעם נעפיל לטורניר גדול
מאת מאור רחמני | 13.12.2014
 

 

>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

 

"יש! -זאת ההצהרה שלי" כך הגיב מאמן נבחרת ישראל, אלי גוטמן, לאחר משחקה האחרון של הנבחרת. במשחק יוצא מהכלל, הביסה ישראל 3-0 את בוסניה-הרצגובינה, במסגרת מוקדמות יורו 2016. גם גוטמן חיכה יותר מדי שנים למשחק מחונן ופורץ דרך של הנבחרת, כזה שיזעק: "אנחנו ראויים להעפיל לטורניר גדול". גוטמן יצא חכם יותר ממדינה שלמה, לא לפני שספג ביקורות רבות על תפקודו כמאמן הלאומי.

 

אמרו על השוער אופיר מרציאנו שאינו מתאים לעמוד בין הקורות בנבחרת, בשל העובדה שהוא משחק בקבוצת תחתית שסופגת הרבה שערים. טענו שערן זהבי לא צריך לפתוח בהרכב לאחר הסערה סביב "מאורעות הדרבי". אבל עיקר הביקורת הופנתה על אי הצבתו של ליאור רפאלוב, הליגיונר המצליח מקבוצת קלאב ברוז' הבלגית, שלהט שבוע קודם לכן עם שלושער בליגה האירופית, ולמרות הכול נשאר על הספסל, כשגילי ורמוט הועדף על פניו.

 

ורמוט הוא רק הטריגר. דוגמה קלאסית לשחקני תור הזהב שזכו בדאבל עם הפועל תל אביב, בהדרכתו של גוטמן ב-2010. עמודי התווך של הזכייה ההיא הם אלה שמהווים את הבסיס לסגל הנבחרת מאז, ובהתאם לכך סופגים את עיקר הביקורת, שכן הטענה היא שאותם שחקנים זוכים באופן מגמתי לאשראי עיוור מצד המאמן, ללא קשר לכושרם. אך החיצים הרעילים אותם שמרה התקשורת למקרה של כישלון, הפכו מיד לחיצי אהבה ופרגון. לפתע,  אין שום בעייתיות בעובדה שגוטמן זוכר חסד נעורים לשחקנים שהביאו לו את התארים. ורמוט וזהבי היו למצטיינים על המגרש, ולמה? כי גוטמן מכיר אותם הכי טוב. הוא הוכיח שהוא לא צריך להכחיש או להתחמק יותר מהביקורות שרודפות אותו כבר מעל שנתיים.

סתם את הפה לכל המבקרים. אלי גוטמן
תצלומי מסך מתוך חדשות ערוץ 2

תנו קצת קרדיט. מאמן שמכיר את שחקניו לפרטי פרטים חייב לקבל את אמון הציבור והתקשורת. ואלה, חייבים להבין פעם אחת ולתמיד כי ההחלטה לשבץ שחקן שאימנת בעבר על סמך אינטואיציה, זהו המהלך הנכון. ככל שיהיו יותר שחקנים שהוא מכיר אישית בסגל, זה יתרום לשגרת האימונים, שממילא מועטה מאוד. את ההוכחה לכך ראינו על המגרש: ורמוט כיכב על הדשא ופרץ את הגנת הבוסנים פעם אחר פעם, בעיקר ממרכז ההגנה הכבד שלהם. ואילו רפאלוב, שמתחיל את תנועתו באגף ומושך לשם תמיד, לא בטוח היה מצליח לעשות זאת, שכן המגנים הבוסנים מהירים ונועלים את הכנפיים. וגם בשער היה על מי לסמוך. מרציאנו שמר על רשת נקייה, שידר הרבה ביטחון ושקט, והוכיח לכולם שיש על מי לבנות לשנים הקרובות.

 

מעבר לביקורות, הנבחרת עשתה צעד ענק לקראת העפלה היסטורית ליורו הקרוב. במשנה זהירות אומר שהנבחרת העפילה מעשית, לפחות לשלב הפלייאוף, מהמקום השלישי. אם (ואבוי אם לא) ננצח את קפריסין ואנדורה בבית (מה שכבר עשינו בחוץ) יהיו לזכותנו 15 נקודות. כשיוותרו חמישה משחקים עד סיום המוקדמות, נצטרך להשיג עוד שלוש נקודות בלבד כדי להגיע ל-18 נקודות שאמורות להספיק למקום השני ולעלייה אוטומטית לטורניר.

 

מאז ה-5:0 הבלתי נשכח נגד אוסטריה לא נראה משחק הרואי כזה בארץ, והגיע הזמן לתיקון. אז, הנבחרת של שלמה שרף נחשבה למוכשרת ביותר בכל הזמנים, אבל לא השכילה להעפיל לטורניר גדול. הנבחרת הנוכחית, אומנם מוכשרת פחות, אבל יעילה וחכמה הרבה יותר. השידורים החוזרים על מרקע הטלוויזיה בו שפיגלר כובש ומניף את היד מול שוודיה במונדיאל מקסיקו 70' צמאים לתחליף. נבחרת ישראל אינה עטורת הישגים, אך נדמה שהפעם ניתן לשחזר הישג גדול ולהעפיל לטורניר כדורגל גדול. העם דורש רגעים חדשים לנצור, והכדורגל הישראלי זקוק לניצוץ חדש שיחזיר את הקהל למגרשים.

 

טביעת היד מורגשת 

 

המועדונים הגדולים מתפארים במחלקות הנוער שלהן, אך בפועל התמונה שונה לגמרי, כאשר יותר מ-40% מהשחקנים בסגל מגיעים דווקא מקבוצות קטנות. הייצוג הרחב של המועדונים הקטנים מלמד הרבה על הכדורגל הישראלי. אין לנו סופרסטאר אלא נבחרת שהיא קבוצה. תלכיד. הגיוון הזה משרת את הנבחרת הלאומית, ויוצר כנראה את הגיבוש המיוחד בחדר ההלבשה, כך מעידים גורמים במחנה הנבחרת. "אפס אגו" כפי שגרס גוטמן.

 

גוטמן תמיד מדבר על קו ודרך. שיטה שהוא מנסה להנחיל בכמה ימי אימון משולבים בשנה. קצת יומרני לומר, קשה עוד יותר ליישם. בקמפיין הקודם, ניטעו הזרעים ובזה הנוכחי נקצור את הפירות. הקו והדרך של "הגרמני" כך הוא מכונה בשל הפדנטיות והאופי הקר שלו, נראים בבירור על פניה של הנבחרת, ולראשונה מזה זמן רב, מורגשת טביעת יד של המאמן - הנבחרת יוזמת, תוקפת, אחראית, בוגרת, ובעיקר מודעת לחסרונותיה.

 

כל אלה, יחד עם ממוצע הגילאים והאיזון בין כוכבי הנבחרת, שרובם נמצאים לקראת ובשיא הקריירה שלהם, חייבים להביא אותנו לטורניר גדול. החיבור בין הקהל לנבחרת, הפרידה מאצטדיון רמת-גן המנוכר והמעבר לחיפה וירושלים הפיחו רוח חדשה. יותר מדי סממנים חיוביים שלא ראינו מזה שנים וראוי שאלה יתורגמו לתוצאות ולהעפלה. מרסיי, פריז או ליון - נתראה ביוני 2016.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©