הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מתחיל במינוס
 
לקראת סיום הלימודים, בגיל 27, אילן ארנון מוצא את עצמו ללא המסגרות שכה התרגל אליהן. ואיך, לעזאזל, הוא אמור עכשיו להתפרנס?
מאת אילן ארנון | 14.12.2014
 

 

>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

 

בימים אלו אני מסיים את המסלול המוכר של תיכון, צבא, עבודה, טיול, ולימודים, שבסופו עליי להתמודד עם העולם הגדול בעצמי. לפני שבועיים קרה לי אירוע מכונן, שגרם לי להבין שמעכשיו אני כבר שוחה במים העמוקים. כשעמדתי להוציא כסף מהכספומט לראשונה בחיי הופיעה ההודעה: "החל מהחודש הבא ייגבו מחשבונך 1.35 ש"ח על פעולה זו". לא הרבה זמן לאחר מכן נדרשתי לשלם סכום לא מבוטל של עמלות חודשיות לא מבוטלות לאותו הבנק. בנוסף, ביטוח לאומי כבר דורש בשלומי כל חודש, בעוד אני בסך הכול מחפש את דרכי כרגע.

 

זהו, נפלה עליי ההבנה שאני כבר לא יכול לחמוק מעונשו של זה. נפלטתי ממסלול ההתבגרות הישראלי, ואני כעת נפש עצמאית המתנהלת במסלול משלה ללא מסגרות או הכוונה, ובעיקר ללא עזרה או תמיכה. כמובן שכל זה בלי שקל משלי. איך זה יכול להיות שעל אף היותי בן 27, גיל לא צעיר לכל הדעות, ולאחר שסיימתי את המסלול המקובל בהצלחה, אין לי שום יכולת כלכלית אמיתית להתמודד עם החיים שאחרי הלימודים?

 

קיים פער גדול בין הרגע בו אתה מסיים את הלימודים ליכולת להתמודד עם קשיי היומיום הכלכליים. על אף שהמסלול המקובל הוא בינלאומי, במחוזותינו יש דבר אחד שהופך אותו לקשה וארוך יותר: השירות הצבאי. הפער נוצר בעיקר בגלל שלוש השנים שאנו משרתים. בהן אנחנו לא מכניסים כסף, לא רוכשים השכלה או מקצוע (מעטים האנשים שהצבא מתווה להם קריירה אזרחית) ובעיקר מזדקנים בשלוש שנים ואף יותר. בגילאים האלה של התחלת הקריירה, כל שנה יקרה מפז, וכל שנה שאנחנו יוצאים אל השוק יותר מאוחר, יותר קשה לנו. ניתן לראות את ההבדל הרב בין התרבויות, כשבמהלך השירות הצבאי ליוויתי צעירים אמריקאים בפרויקט "תגלית", וגיליתי שבזמן שאני נמצא בהמתנה שלוש שנים, החבר'ה הצעירים מהמערב כבר מנהלים חברות או בעיצומו של התואר השני.

 להתחיל להסתדר בגיל 27 זה להבין שאני עוד מעט בן 30
תצלומים: sxc

אין בליבי על השירות הצבאי. הוא חשוב, משמעותי ואפילו אני נשביתי בקסמיו ונשארתי שנה נוספת. אבל מה לעשות שאחרי שירות של ארבע שנים אני בן 23 עם סטטוס זהה לילד בן 17 שחי על חשבון הוריו, מחפש הכנסה מינימלית, ורק מתחיל לחשוב איך להתנהל. המחשבה של אותו ילד בן 23 היא לרוב היכן הוא ילמד, כדי שבגיל 26 או 27 הוא יקבל את ההודעה "מהחודש הבא חשבונך יחויב ב-1.35 ש"ח" על כל פעולה שהוא עושה. במילים אחרות, תתחיל להסתדר ילד מגודל בן 27 שכמותך, כי סיימת את מסלול ההכשרה לחיים, ואף אחד לא תומך בך יותר.

 

להתחיל להסתדר בגיל 27 זה אומר לשלוח קורות חיים ולקוות שמישהו יסכים להעסיק אותי בשכר של ילד בן 17, שלו פיללתי גם בגיל 23. צבירת הניסיון חשובה, אני לא בוחל במזומנים נזילים וכמובן שכמוני יש עוד אלפים. כל הנתונים הללו יוצרים שכר התחלתי נמוך בגיל מתקדם.

 

להתחיל להסתדר בגיל 27 זה להשכיר דירה לבדי, אבל למעשה להיעזר בהורים כדי לשלם שכר דירה כי אחרת אתחיל במינוס. להתחיל להסתדר בגיל 27 זה להבין שאני עוד מעט בן 30, וכשהייתי קטן זה היה הגיל שחשבתי שבו יהיו לי כבר שתי מכוניות ובית עם הרבה חדרים, ולתהות איך קיים פער כל כך גדול בין הדמיון למציאות. גם היום ילד קטן ששומע שאני בן 27 חושב ככה?

רבבות של אנשים בגילאי 27 מסתובבים עם סימן שאלה
 

ומה עם הרצון לילדים משלי? לגיטימי לחשוב על זה בגיל 27, אבל לפי המצב הכלכלי שלי אני אוכל להביא ילדים רק בעוד 10 שנים, קצת מאוחר לטעמי. לטבע יש מערכת ביולוגית שמופרת בגסות על ידי מערכת חברתית כלכלית שעובדת איתו בחוסר הלימה. אני לא חושב שהכרחי להביא ילד בגיל 27, אבל מגיע לי שתהיה לי האפשרות הכלכלית לכך. לפי הצורה שהדברים עובדים בשטח, גם בגיל 30 לא תהיה לי את האופציה אלא אם כן אני מקווה ש"יהיה בסדר" וש"נסתדר" ועוד כל מיני הנחות גשמיות שאינן בלקסיקון שלי.

 

כשאני בן 27, ורק מתחיל לחשוב איך אני מגרד את השקל הראשון שלי ובו בזמן הבנק גובה ממני 1.35 ש"ח, מס הכנסה דופק על דלתי ושכר הדירה מכניס אותי למינוס בלי שנקפתי אצבע בכלל, אז משהו כאן רקוב מהיסוד. אני יודע שלכל דרך יש התחלה, והטענה הרווחת היא שההתחלות הן קשות, ואני מוכן להתאמץ, באמת. אבל במסלול הישראלי יש קושי גדול ומקומם במיוחד. אינני עצלן או חסר יכולות, אני בסך הכול עוד פליט של המסלול הישראלי.

 

אני מצפה שאם עשיתי שירות צבאי של ארבע שנים, אז העזרה הכלכלית מהמדינה תימשך ארבע שנים אחרי שסיימתי ללמוד. אם אני עצרתי את המסלול שלי לעומת מה שקורה בנכר, אז שהמדינה תוקיר זאת ותעניק לי ארבע שנים שאחרי סיום התהליך. אם אני בן 27, ורק עכשיו מתחיל לעמוד על הרגליים כי ככה המסלול הישראלי מאפשר, אז שהמדינה תעודד אותי ותקל עליי להיכנס לתוכו - בתמריצים, בהכוונה, בתמלוגים, בהקלות. אם אני בן 27 ורק עכשיו נכנס לשוק אז שהשוק יידע שאנשים בני 27 הם חסרי ניסיון בכל תחום שהוא ויקבל אותם בזרועות פתוחות, במקום לסגור את עצמו בפניהם. היות שלא כך המצב, ורבבות של אנשים בגילאי 27 מסתובבים עם סימן שאלה גדול מעל ראשיהם ונאבקים להתחיל לשרוד, לא מן הנמנע שבקרוב גיל 30 יהיה גיל 27 החדש, והיד עוד נטויה. 

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©