הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יכול להיות שזה נגמר
 
במלוא שנה למותו, שיר גליקסברג מרגישה בכל העוצמה כמה אריק איינשטיין חסר לה
מאת שיר גליקסברג | 06.01.2015
 

פתאום קמים בוקר אחד ומגלים שאין. וזה עצוב, כי הוא היה קצת מכולם. לא משנה באיזה שלב או מקום בחיים, בילדות או בבגרות, הוא תמיד היה שם. מעין סבא ששומר בעזרת מילים. ועכשיו, זה מרגיש קצת כמו עולם הולך ונעלם. בלי התה והלימון והספרים הישנים, והעיניים שכבר לא יראו כחול של ים, ירוק של עץ. הדברים כבר לא יהיו כפי שהם.

 

מתאבלים ובוכים, והרופא כבר מדבר על סוף הדרך. באיזשהו אופן עוד מנסים להכיל את הריק, את המחסור ואת האין. אך העולם לא יכיל יותר את אדון שוקו או חבר שלו, אדון שוקו אחר. הדור הבא ואלה שאחריו כבר לא יתמוגגו יותר מהצחוק שהיה לה בעיניים, כשאמרה "נעים מאוד". הם לא יחוו אהבה בהגדרות כל כך כמוסות כמו "קח לך אישה ובנה לה בית".

 

העולם של היום הוא לא תמים ופשוט כמו זה של פעם. הריגושים אינם כשהיו ואלה גם לא אותן חוויות. הדור הנוכחי עסוק בכמות לייקים ותגובות, מודאג מכמות החברים שיש לו בפייסבוק, ושקוע עמוק בתוך עצמו. זהו דור שכבר לא ייהנה סתם כך לשבת על הגדר, ולהיות בסדר עם כולם. והתמימות שאפיינה את פעם, שאני ואתה נצליח לשנות את העולם, לא באמת תחזור. גם לילדה הכי יפה בגן לא יקראו יותר "יפה" אלא מנותחת.

הוא כבר לא יהיה פה כשיבוא שלום, ולא יכתוב יותר דברים פשוטים
תצלומים: חדשות ערוץ 2 

אמרו שהיה פה שמח לפני שנולדתי, וזה נכון במקומות מסוימים. אבל ממקום אחר, מרוחק יותר וקסום, זכינו להיות ולא לחדול את הפלא שנקרא אריק איינשטיין. זכינו להיות חלק מהפשטות, מעולם מלא כל כך ביופי ובמילים כה קטנות, שהן כל החיים בעצם.

 

התכונה הכי מיוחדת שלו הייתה האופן שבו הוא לקח רגשות כמו עצב והסתכל עליהם אחרת. "צא מזה, מה איתך? אימא מבשלת בשבילך". הוא ידע להתמקד תמיד בדברים שיש ולא באלה שאינם. הוא ידע להסתכל על דברים כל כך קטנים ויומיומיים, כמו לנסוע במכונית ישנה, פגישה אקראית עם שוטר או סתם ערימה של חבר'ה על הדשא. אפילו את אהבתם של פועלי הבניין הוא לא שכח. הוא ידע להפשיט ולהכיל את כל הרגשות בבת אחת ולהפוך אותם לשלם. הוא היה "שבת בבוקר יום יפה" "עטור מצחך" ו"סן פרנסיסקו על המים". הוא היה כל כך הרבה ועדיין לא מספיק.

 

הוא היה חלק מהמסע של כולנו. מסע שטומן בחובו שירים המגוללים סיפורים וסוחפים לעולמות רחוקים. הוא קצת ממני, קצת ממך וקצת מכולם. והוא יישאר כאן לתמיד, כל הזמן. ולכן אם קצת עצוב, בין הבלבול לאסון, תדעו שיש פתרון - קוראים לזה אהבה. ואם לא מוצאים שלווה, אפשר גם לא לעשות כלום, סתם לשבת, להסתכל אל השמיים ולחלום.

 

הוא כבר לא יהיה פה כשיבוא שלום, כשיגיע המשיח או כשנגור על הירח. הוא לא יכתוב יותר דברים פשוטים, שיהפכו למילים עם משמעות עמוקה, שמתפוצצת מתמימות. הוא כבר לא. אבל כן תישארנה המתנות המופלאות שהוא הותיר אחריו, דרך החיים, הכנות, האמת ואהבה לארץ ישראל. אריק, בשבילי תמיד תישאר, תהיה ולא תחדל.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©