הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
תן גז, המפתחות בפנים
 
כשהוא נוסע במוניות בחו"ל, שגיא פלדמן עובר חוויות של תוכנית ריאליטי. הנהגים בשבילו הם חומר למחזות, סרטים, בדיחות - מה שתרצו
מאת שגיא פלדמן | 08.01.2015
 

>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

 

 

זמן שווה כסף - גדלנו על המשפט הזה מהרגע שהבנו שעם מטבע של חמישה שקלים לא נצליח לקנות יותר מלחמנייה ושוקו. כן, כולנו חכמים, כולנו נבונים וכולנו יודעים את התורה אך כשמדובר בנהג מונית שחושב שהוא המציא את הגלגל, הסיפור מעט שונה. תחשוף להם מזומנים והם יתחילו לשחק את המשחק. במדינות רבות בעולם נתקלתי בנהגי מוניות מגוונים וצבעוניים. כאלה שרחוקים מלהיות רגילים, וקרובים להיות כוכבים. פשוט כישרונות מבוזבזים שגרמו לי לחשוב קצת לעומק, ולבנות דגם המשלב טיפוס, ומצב שיכול להתאים כמעט לכל מקום בעולם.

 

הקשוח המקומי: מה הוא אומר?

 

עם כניסתכם למונית ריח הסיגריות עוטף את הנחיריים, והמושב האחורי ספוג בכתמי אוכל ופירורים של חטיף לא מוכר. אתם מנסים לא ליצור קשר עין בגלל האווירה הסופר מתוחה, אבל לצערכם הנהג לא מפסיק לבצע את מבט "העין הזועפת" דרך המראה הקדמית. הוא יושב או יותר נכון שפוך על המושב שלו. פשוט לוויתן בדמות נהג ופה עולות החרדות. כמו אצל קאובוי פולני היד שלכם בכיס בהיכון למרות שהוא ריק לגמרי. העיקר שיחשוב שגם אתם מאיימים". אין לחץ, אין דאגות. באותו רגע ברור לכם כמה המצב מחורבן, עד שאתם שומעים "הגענו" ומתחפפים מהמונית נטולי נשימה.

 

המסטול: מה הוא אומר?

 

עליתם שמונה אנשים למונית עם ארבעה מקומות ישיבה והוא בכלל לא שם לב, העיקר שיסעו איתו. כל הדרך הוא נוקש בשיניים ולא חוסך טיקים בעיניים, האף שלו מכוסה כולו באבקה לבנה, ודוושת הגז מתחילה לפתח חיים משלה. הנהג מנסה לתקשר איתכם בשפה לא ברורה וכשהוא מבין שיש יותר מדי נוסעים במונית הוא מתפוצץ מצחוק, ושנייה אחר כך צועק בג'יבריש כמו מטורף. "תזכירו לי לאן אתם?" הוא שואל כאילו רק התחילה הנסיעה. מבחינתכם זה הרגע שהבנתם שהכיוון היחיד הוא עצירה מיידית. ביקשתם נהג קיבלתם טייס קמיקאזה.

כל מה שבא לכם זה רק להגיע חזרה לבית המלון ולהיזרק למיטה
תצלומים: sxc

הסחבק: מה הוא אומר? 

 

 במפתיע, הנהג יוצא לפתוח לכם את הדלת ממש קבלת פנים מרהיבה של "ברוכים הבאים לממלכה שלי". אתם נחשפים להרבה מכל דבר- קירות עמוסים בתמונות של מישהו מלא זקן, זהב שמכסה כל פינה במונית, מיני בר חופשי כלול בעלות הנסיעה, ומושבי עור בהזמנה אישית. הנהג מרשה לכם לעשן ולא נמנע מעצירה בכל תחנה אפשרית, העיקר שישמעו את המערכת החדשה שהתקין. הוא זורק בדיחה ספק מצחיקה כל פעם שיש זמן מת, בלי לשכוח לחייך אליכם ולהשתמש במילים שיצאו מהלקסיקון כשעודד מנשה עזב את ערוץ הילדים. בסופו של יום אתם יוצאים מהמונית מרוצים, ולא מבינים איך לנהג האח עדיין אין כתר על הראש.

 

המטופל: מה הוא אומר?

 

הזדחלתם למונית ביום הכי גרוע שלכם, כשכל מה שבא לכם זה רק להגיע חזרה לבית המלון ולהיזרק למיטה. הנהג מקבל אתכם ביתר תשומת לב ולא שוכח לחבק אתכם כאילו אתם הבן אדם האחרון על כדור הארץ. הפגנת האהבה הדו צדדית רק מבחינתו סימנה אישור להתחיל לדבר, למלמל, לנבור ולחפור. השם ישמור, הבן אדם במהלך כל הנסיעה לא סוגר את הפה. אתם מתפללים מכל הלב שהוא יבלע את הלשון, יתנגש בפח צפרדע, שיעצור אותו שוטר, שיאנוס אותו דוב קוטב או שרק יזרוק אתכם כבר ביעד. האיש המוזר שעל ההגה מספר לכם בערך את כל סיפור חייו בשלוש דקות. על האח של האימא של אשתו ששכב עם החברה של הגיסה שלו. ?what the fuck פה אתם מבינים שנטישת המונית במקום שכוח אל ללא לקיחת עודף היא פתרון הגיוני לגמרי.


הנהגת
: מה היא אומרת? 

 

מאמא מיה, הסתערתם על מונית בהתלהבות ונתקעתם עם הראש במשקוף, וצחוק מתגלגל בניחוח בושם נשי מענג מסביר לכם פנים. אתם משפשפים קלות את העיניים כי מצבים כאלה יותר מתאימים לסטיבן שפילברג בתחילת דרכו, ומי אתם בכלל? לוקח לכם כמה רגעים להתעשת ולהבין שאחותה של מיס תבל עושה השלמת הכנסה במדי הצוענייה וכן, אתם במונית עם אישה יפה. במהלך הנסיעה התחלתם לפתח שיחה, וכבר דמיינתם התחממות של הגזרה הדרומית. פרצוף הסקס אפיל שלכם גורם לכם להרגיש מטומטמים אבל טוב לכם ככה. הזמן טס ולפני שהספקתם להגיד "מי זה בכלל רובינזון קרוזו" הגעתם ליעד. אומנם יצאתם לארג'ים ואפילו השארתם טיפ, אך שכחתם את הפלאפון במונית, ועזרתם לנהגת לדפוק את היומית שלה עוד לפני שהתחילה.

 

הצצה במד הדלק מדליקה אצלכם נורה שמודיעה על סיומה של הנסיעה, כל אחד והמטען שלו. מזוודה אחת, ארבעה גלגלים, חמישה נהגים ומקסימום שמונה נוסעים. תודה למטופל, לנהגת, לסחבק, לשיכור ולקשוח. אנשים שונים שתורמים לכולנו בצורה אוניברסאלית: רגעי התרפקות, עצבים, וגם התפרקות וחיוכים, כל אחד והקסם שלו. האם זוהי אווירת הפשטות במיטבה או שבעצם בהסתכלות לאחור אנו מייפים את המציאות יתר על המידה? 

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
1 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. מה שמדהים..
יובל 13.01.2015
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©