הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כמו מגנט
 
דנה לנדאו אוהבת להקות ואמנים בתחילת דרכם, ונהנית ללוות אותם בהתרגשות בעודם גדלים לנגד עיניה
מאת דנה לנדאו | 14.01.2015
 

 

>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

 

 

האהבה שלי למוסיקה היא לא תופעה חולפת כמו הסופה שבאה ליומיים ונעלמה כלא הייתה. היא תמיד תהיה שם ותלווה אותי בכל רגע בחיים, ובזכותה יש לי צורך תמידי לחדש את רשימת ההשמעה שלי בתדירות גבוהה ולמלא אותה בדברים חדשים וטובים.

 

לאורך השנים גיליתי שאני אוהבת במיוחד להקות ואמנים צעירים, כאלה שאחרים טרם גילו אותם. אולי בגלל התחושה שהייתי שם קודם. אני אוהבת ללכת להופעות שלהם ולהתרגש יחד איתם כשהם מצליחים למלא מקום, אף על פי שהם עוד לא כל כך מוכרים. אני אוהבת לשמוע את השיר שלהם לראשונה לרדיו ולגלות שהאלבום שלהם הוכתר כאחד הטובים של השנה. אך בעיקר אני אוהבת לראות את הדרך הארוכה שהם עוברים, וקצת מרגישה שאני מלווה אותם לכל אורכה, יד ביד.

 

את ארז סיוון (או Erez בשם הבמה שלה) גיליתי בדרך הרגילה שלי, כאשר שוטטתי בבלוג מוסיקה ברשת. השם סיקרן אותי, אז נשארתי. סינגל הבכורה שלה Blending In The Universe משך אותי כמו מגנט. לא הצלחתי וגם לא רציתי להפסיק להאזין. אלה היו שלוש דקות ועשרים שניות נהדרות של ניתוק - רק אני, השיר והבחורה הכול כך מוכשרת הזאת. בשנתיים האחרונות היא מופיעה על במות קטנות וגדולות כאחת, ואחת ההופעות היותר מוצלחות שלה הייתה בפסטיבל "אינדינגב" שנחשב לאחד הטובים בארץ.

שרים על כך שאי אפשר ליהנות מהרגע ולחיות את ההווה."ילד על הירח"
תצלום: דניאל גן אור, art beat. תצלום לובי: ניר סלקמן

ארז, בת 22, מקליטה בימים אלו את אלבום הבכורה שלה עם המפיק אורי וינוקור, המתופף דן מאיו והבסיסט יוגב גלוסמן. האלבום, שייקראProper Lady עתיד לצאת באביב ואין לי ספק שהיא תגיע רחוק בתעשיית המוסיקה המקומית, ואפילו תתעופף לה אל מעבר לאוקיינוס. היוצרת הצעירה נשמעת בדיוק כמו מה שכל כך חסר פה. יש בה שילוב של גרוב, חוצפה ורצינות. המבט שלה כל כך עמוק וחודר, שלא נותרת ברירה אלא להאמין לה. היא תצליח. אומנם זה ייקח קצת זמן, כי זאת דרכם של אמני השוליים, שעושים דברים באופן עצמאי, אבל זה יקרה וירגיש הכי טוב שיש. ואני אגיד שהייתי שם מההתחלה.

 

את "ילד על הירח" הכרתי בדרך מעט אחרת. לפני קצת יותר משנה, בליל קיץ חם, חבר טוב הציע לי לבוא איתו להופעה של להקה שלדבריו עדיין לא מוכרת, אבל ממש טובה. ואני, שכל כך אוהבת מוסיקה, לא יכולתי לסרב. באותו ערב ב"אוזן בר" בתל אביב התאהבתי, ומאז לא פספסתי אפילו הופעה אחת. ההרכב הוקם על ידי צמד היוצרים מאור אלוש וזיו זק וכולל את לירן פרידמן (קלידים וקולות רקע) טל שטורם (גיטרה בס) ועידו זילברמן (תופים).

 

אלבום הבכורה שלהם יצא ב-2012 ולאחרונה שחררה הלהקה את אלבומה השני "כאן ועכשיו" אשר עוסק בהתבגרות, בבדידות ובעידן הכה מודרני שבו אנו חיים. השיר "עוד מעט" לווה בסרטון שממחיש כיצד הטלפון הסלולרי משתלט על העולם. המילים "זה נורא שכולנו הופכים למצלמה, כי מי כבר רוצה להיפרד מהדמיון" מדברות על המציאות היומיומית שכולנו חיים בתוכה, ועל איך שכבר אי אפשר ליהנות מהרגע ולחיות את ההווה, כי אנחנו כל כך עסוקים בדברים אחרים.

 

לאחרונה הלהקה נכנסה לפלייליסט של גלגל"צ עם השיר "מנגינה מוכרת" שאיתו אני הכי מזדהה באלבום. השילוב של גיטרות שנותנות בראש עם משפטים כמו "טיפות של מים מקשטות את החלל" הופך את השיר לעוצמתי, כזה שנכנס לתוך הלב וייקח לו הרבה זמן לצאת. התאהבות. כבר אמרתי?

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
1 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. אחלה הרכב ואחלה כתבה!
אחת שיודעת 20.01.2015
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©