הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לא כופר ולא סורר
 
קרן נוימן לא מבינה כיצד הביטוי "דתי לפי דעתי" הפך לכינוי גנאי. היא רואה בו דרך חיים מאוד שפויה בתוך הכאוס
מאת קרן נוימן | 28.01.2015
 

 

>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

 

"דתי לפי דעתי" הוא ביטוי המתאר אדם שמקיים את הדת על פי השקפת עולמו - מקפיד על מצוות מסוימות, מוותר על אחרות. המונח משמש לרוב כינוי גנאי, אולם אני מאמינה שהוא קרש ההצלה של העם שלנו, ויש להיאחז בו ולהנחיל אותו לילדינו ולדור העתיד. סיכויי ההישרדות שלנו כחברה תלויים במידה מסוימת בכך שיימצאו בקרבנו אנשים המאמינים ורואים בו את האור שאני רואה.

 

החברה שלנו מכילה בתוכה קבוצות קיצון, ולצורך הדיון אקרא להן הצד הסורר והצד הכופר, כאשר כל צד המציא את הכינוי לאחר ונאחז באמונה כי הצד שמנגד הוא אבי הטומאה. הצד הסורר הוא החרדים, שבמקרה הטוב מסתייגים מהשקפותיו של הצד הכופר, החילונים, ובמקרה הגרוע אף מפתחים אליו שנאה תהומית. לעומת זאת, הכופרים שאינם מאמינים באלוהים, מאשימים את הסוררים בכפייה דתית. היות שלא יתכן כי כל האנשים מהצד הסורר מכירים את כל האנשים מהצד הכופר, ולהיפך, מתרחשת פה הכללה המתבססת על תפיסות קדומות פסולות, שאין להן מקום בחברה מתוקנת.

 

אמונותיו של ה"דתי לפי דעתי" אינן עולות בקנה אחד עם אף אחד מהצדדים, ולכן נגזר עליו להסביר את עצמו בכל פעם מחדש. הוא נאלץ להבהיר מדוע הוא יושב על הגדר ולא בוחר צד, ולקבל פעם אחר פעם את הפרצוף העקום, השאלות הסקפטיות ומשפטי השדה לגבי טיב אופיו. כל זאת רק משום שאינו מסתדר עם הקיבוע החילוני או החרדי, של איך צריך אדם דתי להתנהג. קל יותר לכל אחד מהצדדים לקטלג את רעהו לפי תבניות שבנה בראשו, כך גם אצל הצד הכופר, שהוא כביכול ליברלי, ועולמו הערכי נשען על פלורליזם. כך, בין היתר, מקוטלג אוטומטית אדם שומר מצוות כבעל דעות פוליטיות ימניות, כמעט מבלי שתהיה לו זכות בחירה.

מפלגות הימין לקחו לעצמן את הדת כעוד מועמד במפלגתן
תצלומים: sxc

החשיבה הדיכוטומית של דתיים וחילוניים שייכת לעולם שהולך ונעלם, וכך גם הקשר בין אמונה דתית לעמדה פוליטית אינו מובן מאליו. יהדותו של ה"דתי לפי דעתי" אינה עומדת בסתירה לדמוקרטיה, להיפך, היא חלק ממנה. היא מתבססת על ערכים כמו חופש בחירה, כבוד הדדי ופלורליזם. כל אדם דתי רשאי לקיים את דתו לפי השקפתו ובהתאם לחיבורו לדת, ולאו דווקא על פי תכתיבי הרבנים. כך גם לגבי הבחירה הפוליטית שלו, שנעשית בהתאם לעולם הערכים והאידיאולוגיה שרכש.

 

ניתן למצוא בדת הצדקות לדעות שמאלניות, ויתכן כי אדם יחלום על שלום וגם יאמין בקיומו של בורא עולם אחד. הוא נשען על מצוות יישוב ארץ ישראל וקדושתה, אך מבין את מורכבותו של המצב הקיים, דוגל בקדושת החיים, ומבין כי אין בה טענה ממשית ושיש להגיע למצב של שפיכות דמים על מנת לקיים אותה. אותו דתי בוחר לפרש את התורה בדרכו שלו. כך הוא לומד על עצמו ועל עולמו, הוא בוחר לשאול שאלות, ולהסתפק גם בתשובות רוחניות.

 

לא מן הנמנע כי השמאל נרתע במידה מסוימת מהדת, רק בגלל הפרשנות שהימין נותן לה. מפלגות הימין לקחו לעצמן את הדת כעוד מועמד במפלגתן, אך הדת עדיין נוכחת בכל הרבדים באוכלוסייה, והיא איננה נחלתו הבלעדית. יש לזכור כי ימין ושמאל אינם רק ביטויים העוסקים ביחס לשטחים בארץ ישראל אלא מגיעים איתם גם ערכים באשר לחברה וכלכלה. אותו "דתי לפי דעתי" מאמין באהבת אדם באשר הוא אדם, כפי שנכתב בתורה ובוחר לקבל את שני הצדדים בחיבוק. הוא אינו כופה, אינו מתיימר, אינו מרצה אף אחד חוץ מאת רגשותיו ואמונתו שלו, וזוהי מבחינתי דרך המלך.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
2 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. דתי לפי דעתי
חנה שרון 29.01.2015
 
 
2. הכתבה
איציק ליסמן 01.02.2015
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©