הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כשהאהבה נשארת על המפית
 
המטוס המלזי שהתרסק השאיר אחריו שובל של חלומות שלא זכו להתגשם. לירי גל ממש לקחה אותם ללב
מאת לירי גל | 28.01.2015
 

 

>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק 

 

את הטיסה הבאה שלי אני אעשה לירח. אתכונן כראוי למשימת חיי. אברר מה לובשים בירח, אקח אוכל לנשנש בטיסה, אחפש לי חברים חייזרים שיוכלו לתת קצת מידע ואקבע פגישות עם מכרים, גם עם היותר רחוקים. בטח כולם ירצו להגיד לי "איזה כיף לך" ואני ארגיש כמו ביום הולדת. האדם הכי קרוב אליי יקפיץ אותי לנאס"א, יחבק אותי חזק ויגיד לי ביי. אצא לדרכי בידיעה שזוהי אולי הטיסה האחרונה.

 

אני בטוחה שנוסעי המטוס המלזי בטיסת QZ8501 שהתרסקה בדצמבר לא עשו הכנות כאלו אלא לבשו טרנינג כדי שיהיה להם נוח, השאירו אוכל לילדים בבית לשבוע הקרוב, דחפו לתיק ספר די קליל מהסוג המביך אפילו, כדי להעביר את הזמן, ובעיקר קיוו שהסרטים בטיסה יהיו חדשים, כאלה שהם עדיין לא צפו בהם בבית הקולנוע. אולי חלקם עשה לילה לבן כדי להירדם טוב, ובטוח היו את אלו שהזמינו ויסקי כדי לישון עוד יותר טוב. כולם חיכו להמראה, ובעיקר לנחיתה שלא קרתה.

 

טיסה היא מרגשת, הרי רובנו לא טס כל יום. אנחנו משלמים עליהן בזמן, אנרגיות ובהרבה כסף על מנת לתכנן אותן. אנחנו מצפים להן וסופרים את הימים. טיסה משקפת בשבילנו את החופש מן הדבר הזה שנקרא יומיום. גם אם לטובת עסקים מעבר לים שהם מרגשים וגדולים או אם חוזרים לארץ מנסיבות מצערות. ישנה תמיד מין הילה מסביב לטיסה, היא מלנכולית, אפופת מחשבות, ותהיה משמעותית. אבל לרוב, היא מייצגת את החיים עצמם, ואת ההפתעות שמצפות לנו. היא הכי רחוקה ממוות, היא שבירת שגרה, והרבה מאיתנו חיים מנקודת שבירת שגרה אחת לשנייה.

לאחר המוות כל מחווה, אפילו הקטנה ביותר, הופכת למשמעותית
תצלום מסך חדשות ערוץ 2.  לובי: sxc

 מאחורי כל נוסע יש סיפור, לאן הוא נוסע ומאין בא, כמה ילדים השאיר בבית, וכמה אהבה. לפעמים נוסעים לבד לחפש את ההרפתקה ולעיתים יש עוד משימה שזקוקה לטיפול שלנו. פעמים רבות אנחנו רק רוצים לחזור כבר, עוד לפני שהמראנו. בעמדת הצ'ק אין תמיד עולה התהייה ליד מי אשב, ומה יהיה הסיפור שלו. 

 

למשל התברר שהדיילת קהירוניסה חיידר פאוזי, ממש כבר רצתה שהטיסה תיגמר. קצת לפני האסון, היא כתבה לחבר שלה על מפית "אני אוהבת אותך מגובה 38 אלף רגל" צילמה אותה על רקע השמיים והעלתה לאינסטגרם. אפילו בגובה כזה היא רצתה להגיד לו שהיא אוהבת אותו. מפית נייר, שעתה יש לה כל כך הרבה משמעות. את הטיסה האחרונה שלה חיידר פאוזי כבר לא תזכור. אבל לפחות סיימה את חייה כשהיא מלאת אהבה.

 

 לעולם לא נוכל לנחש מה היו המחשבות והאווירה במטוס, נוכל רק לדעת שהיו 162 נוסעים ו-162 סיפורים, וזהו רק אחד בודד שנוגע ללב, כי מדובר בבחורה צעירה ואוהבת, שחייה נקטעו בתאונה מחרידה. לאחר המוות כל מחווה, אפילו הקטנה ביותר, הופכת למשמעותית. אולי זה הפלוס היחידי במוות, לכל ציור קטן של לב על מפית נייר יש בימה.

 

אני מקווה שבתוך כל העננים בשמיים הנוסעים חשבו מחשבות טובות ומרגיעות, ושהמשפחות, הקרובים והאהובים של הנספים אולי יחשבו מה היו רוצים יקיריהם כסוף לסיפור שלהם. טיסת QZ8501 השאירה סיפורים רבים שנקטעו באמצע. לו הייתי יושבת בטיסה האחרונה הייתי אולי כותבת את הסוף שאני רוצה. הייתי מנסה להתרכז בהבנה שהטיול שלי נגמר, אבל אולי מתחיל טיול חדש. אולי בעולם הבא מי שמסיים את חייו במטוס זוכה לטיסות חינם לכל החיים? כמו לידות במטוס. ואולי הם יחלקו טיסות חינם חזרה לעולמנו.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©