הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
בגללי?!
 
אורטל ניצחון לא ישנה בלילות, מפקפקת בעצמה ולא מסוגלת להיות עם מישהו חדש אחרי מערכת יחסים שערערה אותה. מי אשם?
מאת אורטל ניצחון | 28.01.2015
 

>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

 

לא נרדמת כבר כמה שבועות. בוהה בתקרה, משחזרת רגעים משותפים שלפעמים נדמה לי שהמצאתי, שלא באמת קרו. כל רגע בסופו של דבר הופך לזיכרון, ועם כל יום שעובר אני לאט לאט מאבדת את הזיכרונות. הם לפעמים קופצים בחלומות, דווקא ברגעים שאני בטוחה שמגיעה לה השינה, וסוף סוף אוכל לצאת מהסיוט החי, הזיכרון שלך קופץ לי ומגרד לי בעיניים עד שבורחת לה דמעה. אני מתבאסת כשמגיע היום השישי בשבוע וכועסת על זוגות מאושרים. והכול בגללך.

 

לקבל את העובדה שזה פשוט לא זה. שלא מצאת שום סיבה להישאר ולהשאיר אותי בחייך. נזכרתי שחברתי קראה לי מזוכיסטית, האמת שזה נכון. הסיבה היחידה שאני מגיעה למקומות האפלים האלה היא שהם הדרך היחידה שלי לכתוב. כמו למשל להתקשר אליך למרות שלא כדאי לי, ושאני יודעת שלמחרת אני אלך לישון בשחזורים על כל מה שהיה, ולאכול סרטים כי אני בחורה. והכול בגללך.

 

לשבת מולך ולעכל מציאות אחרת, זר חדש בחיי. אחד שעוד פעם הכרתי, היום אני נצבטת ונלחמת בדמעות בכל רגע כשאתה נמצא ברדיוס שלי. בכל רגע בו אתה לא מכיר בי. הכול הפך לעבר רחוק ומעורפל שלרגעים עוד גורם לי לפקפק אם היה בכלל או שמא דמיינתי הכול. לפקפק גם בעצמי, לחשוב פעמיים  שאולי זה משהו שאני עשיתי, בגלל משהו שהוא פשוט אני. ואולי אני לא מספיקה.  לגרום לי להסתכל במראה ולבחון מה לא בסדר. להתעצבן. בגלל כל השאלות הללו שגורמות לי לפקפק בעצמי. לגרום לי לשנוא את עצמי. והכול בגללך.

לחבק אותך באירועים, ולקוות שלא תרגיש את דפיקות הלב שלי פורצות את החזה
תצלומים: sxc

לקום בבוקר ולדחות את המחשבות. לצאת מהבית  ברצון עז להיתקל בך רק בשביל להתעלם ממך, ובו בזמן לא לרצות לפגוש בך יותר לעולם, שתצא מחיי ומהתודעה שלי. לפחד מלהרגיש ילדותית מולך, ובאותו הזמן לפחד להוריד שוב את השריון כדי שלא תוכל לחדור אותו שוב, שלא לתת לך לדעת מה באמת ההרגשה שעוברת בי, שהיא עוד בכלל קיימת בי. לשנוא את העובדה שאני עוד אוהבת, ושבך לא קיימת חרטה או שבכלל אתה לא מאבד שעות שינה כמוני כל לילה על אותה החלטה. והכול בגללך.

 

לישון בלילה עם אחר וכול הזמן להשוות ביניכם. להסתכל לו בעיניים, ולדעת שאין דבר שהוא יכול לשנות כי פשוט הראש לא מצליח להשתחרר מאותן המחשבות. לחבק אותך באירועים, ולקוות שלא תרגיש את דפיקות הלב שלי פורצות את החזה. לשמוע ממך שאתה קצת מתגעגע אבל לא להחזיר לך תשובה. לחשוב פעמיים אחרי כל משפט שיוצא לך מהפה, כי רק אני יודעת איך ברגע אתה מתהפך ומשתנה. והכול בגללך.

 

לרצות להתקשר ולשתף אותך, ושנייה אחר כך למחוק את המספר שלך מכל אזור בטלפון הנייד כדי שאיכשהו להפוך את זה לסופי אצלי בראש. להרגיש משוגעת, כי הלב מושך לכיוון אחד אבל הראש יודע בדיוק מהן התוצאות. התסכול שקיים בי בכל פעם שאני רואה לאן הגענו ולאיזה מצבים למרות שהבטחתי לעצמי שלא אגיע איתך. הרגשה זולה, לא שווה, עוד אחת של כאב ואכזבה והאחרונה שלא מרפה ממני, החרטה.

 

והכל בגללי.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©