הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
קופאת על שמריה
 
חן דהן ויובל בלנדר טוענות שהגיע הזמן לשנות את חוק חזקת הגיל הרך המעניק לאם משמורת על ילדים עד גיל שש. לדעתן, הרחקת הילד מאביו, וקיבוע תפקיד אמו כמטפלת עיקרית מזיק לכל הצדדים
מאת חן דהןיובל בלנדר | 28.01.2015
 

 

>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק 

 

ש', אב לשלושה, לא ראה את ילדיו חודש ימים. הוא נלקח לחקירה בעקבות תלונה של אשתו, שטענה שהוא נוהג בה באלימות. בתום החקירה הוא נלקח למעצר בית, ובית-המשפט הוציא נגדו צו הגנה לטובת האם, שהוארך באופן אוטומטי לשלושה חודשים. ש' טוען כי נתגלו סתירות בין מה שנאמר לו על-ידי פקידת הסעד לתסקירים שהגישה לבית-המשפט.

 

בשנים האחרונות אבות רבים מפנים אצבע מאשימה כלפי מערכת המשפט ורשויות הרווחה, בטענה שהן מפלות אותם לרעה ומרחיקות אותם מילדיהם. פקידות הסעד ומערכת המשפט מציגות מדיניות קבע אשר תומכת באם באופן מובהק תחת הסיסמה של "טובת הילד". בהיעדר הסכמה מראש בין ההורים, חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות מעניק עדיפות לאם כמשמורת של ילדים עד גיל שש אלא אם כן ישנן סיבות יוצאות דופן שמחייבות לקבוע אחרת. החוק ידוע בשם "חזקת הגיל הרך". ההיגיון העומד מאחוריו הוא שהאם יולדת, מניקה ומטפלת בילד, ולכן טובתו תהיה לגדול במחיצתה.

 

ד"ר יואב מזא"ה, מומחה לדיני משפחה ומרצה בכיר בפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו, טוען כי מערכת המשפט הרחיבה את תחולתה של חזקת הגיל הרך, ומיישמת אותה על מקרים בהם מעורבים ילדים בכל הגילאים. וגם כי למעשה, הסתגלות הילד לסביבה בה הוא גדל והתחנך, עלולה להטות את הכף בעניין קביעת משמורת עתידית. 

"אני רוצה להתייחד עם ילדיי, אבל הזכות נגזלת ממני על ידי מדינה אטומה"
תצלומים: SXC

ד"ר מזא"ה גורס כי פעמים רבות בתי המשפט משמשים חותמת גומי לתסקירים של רשויות הרווחה, ומקבלים את המלצותיהן בצורה כמעט עיוורתן. לדבריו, לפקידי הסעד קיימת נטייה מגדרית לטובת אימהות מעצם העובדה שרוב הפקידים הן נשים. הן ימליצו על משמורת האב במצבים נדירים בלבד, אולם במרבית המקרים בית המשפט יסטה מן ההמלצות הללו ויכריע לטובת האם.

 

כמחאה נגד התופעה, קמו קבוצות המאגדות אבות גרושים שחוו על בשרם מקרים דומים, ומעוניינים להוביל הורות שוויונית. אם בעבר השמיעו תנועות פמיניסטיות את זעקתן של הנשים, וטענו לאפלייתן לרעה בחברה הישראלית, היום ניתן לשמוע גם את זעקתם של גברים שמורחקים מביתם ומילדיהם לתקופה ממושכת, ולעיתים אף ללא הסברים מספקים.

 

א' הוא פעיל בארגון "א' זה אבא" המאגד הורים גרושים שמטרתו להביא לשוויון בין המינים לאחר הגירושין, ולקדם את מעמדו של הגבר. א' נלקח אל תחנת המשטרה לנגד עיניה של בתו בת החודשיים, לאחר ויכוח סוער עם אשתו שטענה לאלימות מצידו. הוא שוחרר לאחר כמה שעות, כשהתברר שהוא נקי מאשמה. לאור המלצות רשות הרווחה, נקבע כי הסדרי הראייה עם בתו ייעשו ב"מרכז קשר" שם נאסר עליו לצלם, להאכיל ולהתלחשש עם בתו, וזאת תחת פיקוח ישיר וקפדני של עובדי המרכז.

 

ב-2005 התכנסה ועדת שניט אשר אחת מהמלצותיה הייתה לבטל את חזקת הגיל הרך. ההמלצה עוררה סערה גדולה סביב סוגיית המשמורת, אך טרם הפכה לחוק. שופטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב לשעבר, סביונה רוטלוי, שעסקה רבות בקידום זכויות ילד ורווחתו, סבורה כי מעטים הם האבות המסוגלים לגדל ילד בגיל הרך. לדבריה, ביטול חזקת הגיל הרך יביא למעין פשרה של משמורת משותפת של האם והאב. התנגדותה להסדר נעוצה בהנחה ששינוי תכוף של מקום המגורים והסביבה החברתית של הילד עלול להזיק לו, בעיקר בגיל צעיר מאוד.

יש להביא בחשבון במסגרת השיקולים של חזקת הגיל הרך גם את רצון הילד
 

נראה כי ההסדר בעניין משמורת ילדים במדינת ישראל מתיימר להוות מעין העדפה מתקנת לנשים שטענו לקיפוח במרוצת השנים. כחברה דמוקרטית מתפתחת, עלינו לשאול את עצמנו אם יש עוד מקום לנורמות וחוקים אשר נחקקו לפני כ-50 שנה? האם טרם הגיעה העת להתאים את עצמנו לתהליכי המודרניזציה החברתיים? מעבר לכך, מלבד הטענה לחוסר שוויון, החוק כיום פוגע גם באימהות מעצם כך שהוא מקבע את תפקיד האם כמטפלת העיקרית בילד, ולמעשה מהווה חסם לשינוי חברתי. אישה היא גם אימא, אך לא רק. האם החברה הישראלית קופאת על שמריה בנושא זה?

 

לפני כשנה החלו ניסיונות קידום יוזמה חקיקתית על ידי שרת המשפטים לשעבר ציפי לבני, לפיה חזקת הגיל הרך תחול עד גיל שנתיים בלבד, תוך יישום חזקת ההורה העיקרי. משמעות הדבר היא שתחולת חזקת הגיל הרך תצומצם, ובכך יצומצם מרחב התמרון של בתי-המשפט. על הצעה זו נמתחה ביקורת חריפה הן מחברות כנסת והן מתנועות נשים אשר טענו כי צמצום החזקה עלול להרע את מעמדן של הנשים בחברה.

 

ד"ר תמר מורג, מרצה בכירה במסלול האקדמי המכללה למינהל, שעסקה רבות בתחום זכויות הילד, טוענת כי ההצעה אינה מהווה פתרון ממשי. גיל שנתיים הוא בעייתי משום שהילד עוד צעיר מאוד. הדבר עשוי  להביא לכך שהילד יהפוך להיות קלף מיקוח בהליך הגירושין של הוריו, ולגרור התדיינויות רבות בבתי המשפט. לדעתה, יש להביא בחשבון במסגרת השיקולים של חזקת הגיל הרך גם את רצונו של הילד.

 

מחבלת בטיב היחסים

 

מ', אב  שלא ראה את ילדיו כ-800 ימים, מעלה טענות קשות כלפי רשויות הרווחה ומערכת המשפט: "כל מה שאני רוצה זה להיות אבא ולהתייחד עם ילדיי, אבל הזכות הבסיסית הזאת נגזלת ממני על ידי מדינה אטומה ולא מתפתחת, למרות שאני כשיר לכך ואין לי עבר פלילי". ד"ר מזא"ה סבור כי חזקת הגיל הרך מחבלת בטיב היחסים שבין אב לבנו בטווח הארוך. מחקרים מוכיחים כי היעדר דמות אבהית, ואי מעורבות בגידול הילדים לאחר הגירושין עלולה לגרום להשלכות שיבואו לידי ביטוי בנשירה מהלימודים, שימוש בסמים ואלכוהול, ניסיונות התאבדות ואף לגירושין בעתיד.

 

"אין זה מתפקידה של הרווחה לסנגר על הגבר. זהו תפקידו של עורך-הדין". כך אמרה פקידת הסעד לש' כששיתף אותה במצוקתו. מענה שכזה מפיג כל תקווה לשינוי חברתי שיפעל לטובת כל הצדדים בתא המשפחתי. לרוב, מערכת המשפט מושפעת מתסקירי משרד הרווחה, שבמרבית המקרים משרתים את האינטרסים האימהיים. נוצר מצב בו הילד הופך לקלף מיקוח בהליך הגירושין ומהווה חלק בלתי נפרד מהסכסוך המשפטי בין הוריו.

 

כחברה ישראלית ודמוקרטית המבקשת להטמיע בתוכה ערכים של שוויון על כל סוגיו, עלינו לבחון אותם גם בעניין הסדרי המשמורת בגירושין. שמירה על כללים ברורים לקביעת משמורת אמנם מקצרת הליכים משפטיים ומאפשרת פתרון קבע לילד, אך עלולה להביא מבלי לשים לב לזניחת טובתו של הילד. 

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©