הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שעתיים של היפנוזה מלודית
 
יובל פלג חזר מהופעה של גבע אלון עם מסקנה ברורה, הפולק-רוק קיים בשפה העברית
מאת יובל פלג | 03.02.2015
 

הייתי חייל משוחרר בן 22 שמאס בעבודות דחק שיש לסביבה שלו להציע. ארזתי מוצ'ילה וגיטרה ובהחלטה ספונטנית למדי, טסתי למכר של המשפחה בדרום קרוליינה. בעיירת חוף שוצפת גאווה דרומית-רפובליקנית ובורבון ממזקקות פיראטיות, מצאתי את עצמי מאזין לתחנות רוקנ'רול מקומיות. תוך כדי הנסיעה בפונטיאק החבוטה שלי, תהיתי אם ניתן יהיה להכליא בין הפאסון והסטייל של מוסיקת הקאנטרי והפולק, כפי שהיא מוכרת לנו מידידתנו הצפון-אמריקאית, לבין טקסט עברי ושורשי, בלי לאבד את האותנטיות שלו או לספח אליו עננה מתיימרת ופורימית במקצת. והנה הגיע המענה: בינואר השיק גבע אלון את אלבומו "תהיי איתי" והוכיח לי חדש משמעית שהתשובה היא "כן".

 

לאחר 15 שנות פעילות על הבמה, שני אלבומים כסולן ה"פליינג בייבי" וארבעה אלבומי סולו, כשהשפה האנגלית משדכת בינו לבין הקהל, הוציא אלון את אלבומו הראשון בעברית. שאלת הנכון או לא נכון לצד הספקות הבלתי נמנעים שעלו בטרם שוחררו חומרים מהאלבום, הומרו במהרה לביקורות משבחות, שמילות המפתח שמככבות כמעט בכולן הן "ארץ ישראל היפה". אם תרצו, אז ככל הנראה מדובר בתואר חדש ומשיחי שהמבקרים ייהנו כל כך להעניק לאלון (ועדיין עדיף על "ניל יאנג הישראלי" שבעיניי עשה לו בעיקר עוול).


מנעד הגילאים שנצפה בערב ההשקה בבארבי נע בין חובשי כומתות לפרה-גריאטרי. חלקם מעריצים אדוקים וחלקם עוד יהיו כאלה. ב-22:00 עלו אלון והנגנים לבמה ופתחו עם "קול קורא" את מה שעתיד היה להפוך לכמעט שעתיים של היפנוזה מלודית. כזו שמדלגת בין אופיו המאופק והמדוד יחסית שמאפיין את האלבום, לסולואים מתפוצצים של אלון ויפתח שחף (גיטרה חשמלית) בהם תמיד נשמע שהטכניקה היא משנית אל מול הרגש. הסאונד של הגיטרות הזכיר לי מפעם לפעם את זה שהאנק מרווין מה-Shadows הפיק מהפנדר שלו, ובקטעים אחרים גם צליל גיטרות פופי יותר בסגנון שקיים באלבום "1900" של פורטיסחרוף.

נולד עם בערה פנימית שגורמת לשירים להשתלט על כל אחד. גבע אלון
תצלום: ליאור כתר. תצלום לובי: יובל פלג

ההגשה הצנועה והלא-מתאמצת של אלון בהופעותיו הפכה עבורו כמעט לסימן היכר ורק מעלה את הסטטוס שלו כאמן טוטאלי שהיצירה אצלו במקום הראשון, במיוחד כשהפעם הליריקה כנה ואישית פי כמה. שותפיו להרכב, מלבד שחף, הם צוק דבוסק על הבס ואמיר פרי על גיטרה אקוסטית וכלי הקשה. לי היה חסר המתופף לשעבר של אלון ושותפו בלהקת ה"פליינג בייבי" איסר טננבאום (רוקפור) שאת מקומו תפס אסף רייז.

 

האלבום "תהיי איתי" הוקדש לאריק איינשטיין, ואלון אף סיפר שמותו היה זה שהוביל אותו לכתוב בעברית. האלבום הופק על ידי עמיר לב, ידידו ושותפו המוסיקלי של אלון בפרויקטים שונים. על הקשר ביניהם כתב לב בדף הפייסבוק שלו: "אני שומע את הדרך שלו מאלבום לאלבום ואני מרגיש שיש לו את הדבר הזה שכנראה נולדים איתו, איזו בערה פנימית ואמיתית שיוצאת החוצה עם השירים שחודרים אליי כמעט בכל מצב רוח".


וכך, לאחר שביצע כמה שירים מעולים, ביניהם "האור בחשיכה" "תהיי איתי" ו"הכפתור האפור" עצר אלון וסיפר לקהל: "יש מצבים בחיים בהם אתה מרגיש שאתה צריך חבר. פתאום מגיע בנאדם, ושניכם פשוט באים מאוד טוב אחד לשני". הוא הזמין לבמה את לב ויחד הם ביצעו את "עננים שחורים" ו-"חבק אותי" של לב וגם את "ים שקט". ההרכב סיים עם ביצוע עוצמתי לשיר "אבא" וירד מהבמה. אלון חזר להדרן כשהוא עם הגיטרה האקוסטית בלבד, ושר את "שנינו זה לא סתם" כנראה הטוב מבין שירי האלבום. בהמשך הצטרפו שאר הנגנים והמשיכו להפציץ עם כמה נכסי עבר של אלון, בהם  Indian Friend של "פליינג בייבי" שללא ספק חתם לי את הערב בצורה האידיאלית. ההרכב שוב הודה ונופף לקהל לשלום, הקהל כבר התחיל להתפזר ואלון חזר לבמה פעם נוספת כדי לבצע את Relaxation האגדי.


הסיבה האמיתית לחיבור שלי עם המוסיקה של אלון היא העובדה שכל פרויקט שלו, בהתאם לשוני שמבדל אותו, לוקח אותי לזיכרונות חזקים מסוגים שונים, נעימים ופחות נעימים. למעשה, מה שהופך אותו לאמן גדול, זו היכולת שלו לגרום לקהל לחוות רגש בצורה כמעט הכי גולמית שלו, והוא עושה זאת קצת יותר טוב מהשאר. חמי רודנר טען ש"אין רוקנ'רול בעברית". אבל פולק-רוק יש. מהסוג הטוב.

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
1 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. מדהים
מירי 04.02.2015
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©