הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ראית גבר סורג גרביים?
 
ליזי אליה קריספין נזכרת בשירותה הצבאי, ובטוחה שנשים בצבא מסוגלות לעשות הכול אם רק יאמינו בעצמן ולא ייכנעו לתכתיבי הגברים. ממש כמו אליס מילר
מאת ליזי אליה קריספין | 18.02.2015
 

 

>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

 

 

כביכול, אנחנו חיים כיום בחברה מתוקנת בה זכויות הפרט מוגנות על פי חוק היסוד כבוד האדם וחירותו. במגילת העצמאות, על אף שאיננה מסמך חוקי מחייב, נכתב כי מדינת ישראל "תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין". משתמע מכך כי אנו חיים באוטופיה, אך כמו במקומות רבים אחרים בעולם, גם בארץ עדיין קיים יחס מפלה כלפי המין הנשי.

 

את העוולות כנגד נשים בארגונים הנחשבים מצ'ואיסטים כמו הצבא והמשטרה לא קשה למצוא בכותרות לאחרונה. אנו עדים להן בפרשיות של הטרדות מיניות של ניצבים בכירים במשטרה. גם העובדה כי אין אישה בדרגה בכירה הינה נורה אדומה בנוגע לאופיה המפלה של משטרת ישראל כנגד נשים. השאלה הגדולה היא מה נעשה כנשים, כאשר נתקל בעוולות המפלות אותנו. האם נתלונן? האם נילחם בעד מימוש שוויון הזכויות שמגיעות לנו או נשתוק ונקבל את המצב?

 

בואו נשים משהו על השולחן. לא כולנו בנויות למלחמות צדק וחורמה. לעיתים קרובות אנו מפנות את הלחי השנייה, ומעדיפות לספוג את היחס המבזה תחת ההבנה שהכול זמני או לקחת את הרגליים ולעבור בשקט מהסביבה המפלה. הדבר קשה במיוחד אם ספגנו יחס משפיל הכולל הטרדה מינית. זוהי פגיעה נפשית עמוקה שההתמודדות עמה לא קלה, ומאלצת אותנו לפתוח את הפצעים מחדש למען הצדק. בד בבד חשוב לי לציין שאינני חושבת, חלילה, שיש לעבור על כך בשתיקה אלא להבהיר כי ההחלטה להיאבק על שלך מול גופים קטנים כגדולים, היא לא פשוטה. לכן, יש לשבח את אותן נשים העושות זאת למרות הקושי הנפשי הכרוך בכך.

 

במשרד היה תלוי בגאווה פוסטר ממוסגר של "רוזי הממסמרת"
תצלומים: דובר צה"ל

הבעיה לא מתחילה לאחר המעשה אלא בנו הנשים, המקבלות לעיתים את האפליה והשוביניזם כסטטוס קוו עוד בטרם נתקלנו בעצמנו במצב כזה. אחדד את הדברים בסיפור קצר: כשהגיעה לגיל התיכון, מכרה שלי מהמגזר הדתי-לאומי שקלה אם לתרום למדינה בשירות לאומי כנהוג במגזר או להתגייס לצה"ל. לשם כך היא התייעצה עם בני דודיה הדתיים והחילוניים יוצאי יחידות קרביות. דעתם הייתה פה אחד: אין טעם לבחורה להתגייס. בשביל מה? להיות פקידה? והיא אכן שמעה בעצתם. כמי ששירתה חמש שנים בצה"ל אני חייבת לומר שהאמירה שלהם מקוממת אותי.

 

שירתי בחיל האוויר, הידוע לשמצה בתדמיתו השוביניסטית, כמנהלת פרויקטים ביחידת הבינוי. ב-1994 עבר החיל שינוי תפיסתי לאחר בקשתה של אליס מילר לגשת למבדקי טייס שהיו סגורים באותה תקופה בפני נשים, מכיוון שחל איסור לשבץ אותן בתפקידי לחימה. בשיחה שניהלה עם הנשיא והטייס לשעבר, עזר וייצמן, בה הביעה את רצונותיה, השיב לה: "תשמעי, מיידלע, את ראית פעם גבר סורג גרביים? ראית פעם אישה כירורגית או מנצחת על תזמורת? נשים לא מסוגלות לעמוד בלחצים הדרושים מטייסי קרב". לשמחתי, הזמנים השתנו בחיל, לא מעט הודות למילר. לאחר שהאגודה לזכויות האזרח ושדולת הנשים עתרו בשמה לבג"צ, נקבע בפסק דין חסר תקדים כי יש להשוות את הזכויות בין נשים לגברים בצה"ל. זו הייתה נקודת מפנה מרכזית בצבא.

 

באשר אליי, במהלך שירותי הצבאי, עבדתי מול נגדים בדרגות זוטרות עד מפקדי טייסות בדרגות בכירות ומעולם לא נתקלתי ביחס משפיל או שוביניסטי. בביקוריי הדחופים בטייסות, זכיתי לראות לא מעט נשים טייסות, אך לא רק. בחיל ישנן נשים מפקדות בדרגות בכירות המפקדות על טייסות ויחידות תומכות המקבילות בדרגותיהן למפקדי טייסות טיסה וקרב. ביניהן גם מפקדת היחידה שלי בדרגת סגן אלוף, אשר במשרדה היה תלוי בגאווה פוסטר ממוסגר של "רוזי הממסמרת" (Rosie the Riveter) אולי כתזכורת לעובדה שאנחנו יכולות לעשות הכול.

 

אומנם עדיין לא זכינו לראות מפקדת טייסת אך אולי בשנים הקרובות. רב סרן גל עשתה היסטוריה בנובמבר כשקודמה לתפקיד סגנית מפקד טייסת א' הראשונה בטייסת "נחשון" וכל זאת הודות למילר שפתחה לה את הדלת. הצבא צועד למקומות טובים ולמשטרה יש מה ללמוד.

 

במהלך שירותי חוויתי אירוע מכונן שהשפיע על דעותיי בנוגע לתרומתם של החיילים הפשוטים ובתוכם גם הנשים - מלחמת לבנון השנייה. הבסיס בו שירתי הינו הצפוני ביותר, לכן במהלך המלחמה הוא היה אחד המטרות המרכזיות לרקטות. נכון, חיילי הבסיס לא נכנסו ברגל ללבנון, אך גם אנחנו חווינו את המלחמה, את הריצה למקומות מוגנים, את מצב הכוננות המלא, את המיעוט בשעות שינה ואת התפעול של הבסיס מסביב לשעון. כל אחד תרם בדרכו שלו. האם הצבא אינו צועד על קיבתו? האם החייל הפשוט באגף תזונה פחות חשוב מהטייס שלמזונו הוא דואג? אז אל תגידו לי שיש תפקיד שהוא איננו חשוב בין אם הוא נעשה על ידי נשים או גברים.

 

המאבקים בעבור שיווין מלא לנשים לא הסתיימו ולא הכול מושלם. העובדה שלא נתקלתי ביחס משפיל לא אומר שהוא אינו קיים, אבל גם קבלה של המצב הקיים איננה אפשרות מבחינתי. מעולם לא התיימרתי להיות אקטיביסטית לוחמת, אך תפיסת העולם הבסיסית שלי היא שלא קיימים גבולות מלבד אלו שאנו שמות לעצמנו. תקראו לי תמימה אבל זו נקודת ההתחלה שכל אישה צריכה לצאת ממנה.

 

כך אולי כשתיתקלי בחומה או יחס שוביניסטי מבזה, תוכלי לשאוב את הכוחות לשבור את כל המחסומים העומדים בפנייך. הכל תלוי בך. השירות הוא מה שאת תעשי ממנו. לו תדחי את דעותיהם של הגברים, אין ספק שתוכלי לעשות משהו משמעותי בשירות שלך, כפי שאני הרגשתי שעשיתי. ומי יודע, אולי את תהיי זו שתפרוץ את תקרת הזכוכית הבאה כמו מילר.  

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©