הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רק אני והיא
 
הכתיבה היא נשמת אפו של שגיא פלדמן, שנהנה לתאר את היותה בת לוויה מובהקת לחייו
מאת שגיא פלדמן | 28.02.2015
 

 >>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק 

 

"מילים מילים ואת משמעותן, יבוא לו גל לשטוף אותן" הפעם דווקא לא מדובר במשמעות הפשוטה של השיר הנוסטלגי מאת אריאל זילבר אלא על כך שאפילו תופעות טבע כמו מים, אש ותימרות עשן אינן יכולות למחוק את שאני מקליד, מצייר או כותב. זה בוער בי עמוק בפנים והתרפיה שלי היא המקדש הפרטי שלי, המקום בו אני מרגיש הכי אני. ללא מחשבות מיותרות ובלי דאגות מציקות. הטוהר הזה ששוטף את הגוף, החיוך והצחוק המתגלגל הכנה, הנקי והאמיתי. פשוט מתנתק מהכול ומשגר - כותב כל מה שעולה לי בראש, מפנטז, מענטז, מדמיין, קוטל, מחסל ומבטל.

 

סבי עזריאל פלדמן ז"ל השתמש רבות במכונת כתיבה שהייתה נאמנה לו ויציבה. במרוצת השנים הצטברו בביתו הקט בתוך ארון עתיק ימים, שלא במקרה מוקם במקביל למראה שאהב להתגלח מולה כל בוקר, ערימות של דפים מלאי מילים ושלל נאומים מרהיבים, שגם עשרות של שנים לא הפחיתו מעוצמתם. אותה מכונת כתיבה מאובקת וישנה מונחת כיום אצלי בחדר. זיכרון לסבי ופריט שמסמל בעבורי משהו שהוא חלק בלתי ניפרד מהאישיות שלי - מימוש הכתיבה הטהורה. אין תקופה בחיים שלי שלא כתבתי בה. מבחינתי זה כמו שישללו ממני את אחד  החושים. זה יפחית מערכי, מכוחי, מהיתרון, מהקסם, מהדבר הזה שהוא שלי ורק שלי.

אני יכול לכתוב על הכול, ובאותה נשימה לכתוב על כלום. הכתיבה היא כמו נשק חד
תצלום: זהר שעוני. לובי: SXC

עשרות אלפי מילים שאין להן סוף ברכות יום הולדת שנשמרו במגירה או מכתבים רומנטיים של אכזבות ואהבה צעירה. השנים עושות את שלהן ואפילו נמצאו בה טורים רשמיים, מכתבים רפלקסיביים מתהליכים של התבגרות, הוקרה והערכה עצמית, סיפורים קצרים שכוללים בתוכם קטעי חיים מעורבבים בבדיון משוגע ויומן מסע מטיולים בעולם הגדול שערכו הרגשי עצום, שהמשובח בזהב יכול להיראות חיוור על ידו. הרי מה שעדיין לא בהישג ידך הפיזי, בזכות כתיבת מילים יכול להיות שלך לעד.

 

ישנם אנשים שתוהים אם בזכות מילים אפשר לעשות כסף. כמה כבר קשה לכתוב? והאם כתיבה זה משהו שצריך ללמוד או שכמה פרסומים מוצלחים ברשתות החברתיות מספיקים? אהבתי לספקנים ולפסימיסטים גדולה היא, הרי אין להם מושג איפה הצפון ומי נגד מי. אך עדיין הם בשלהם, מלחמה פרטית בלי קיום הדגל הלבן. אני משתדל לחיות מבלי לתת דין וחשבון. נכון שהשאלות מרגישות לי יותר כמו מקל ניקוי אוזניים שחדר עמוק מדי, אבל זה רק מדרבן וגורם להאמין שמעז ייצא מתוק. הרי שמשון הגיבור אף פעם לא הפסיק להאמין, אז מי אנחנו שנפסיק?

 

אני יכול לכתוב על הכול, ובאותה נשימה לכתוב על כלום. הכתיבה שלי היא כמו נשק חד שננעל על המטרה, כמו יין שרק רוצה להשתבח, כמו סקס שמשאיר אותך חסר אוויר ומצומרר, מין ארוחה אינטימית סוחפת שאוהבת לענג ותוך כדי להכאיב. הכתיבה שלי היא מוסיקה בשבילי, בלי סולם, תווים או פזמון חוזר. רק אני והיא, שיר קטן ללב ובחור-משורר שצמא לצמוח, אוהב ורעב. 


 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©