הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מאז שאני זוכר את עצמי
 
אילן ארנון מנתח את הצורך התמידי שלו בסיגריה כפותרת רגעים מתים בהווי החברתי, כממלאת שתיקות מביכות, ובעיקר כמארגנת פוזות שאפשר להסתתר מאחוריהן
מאת אילן ארנון | 03.04.2015
 

 

>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

 

יום ראשון, השעה 10 בבוקר. אני צועד לעבר המרפסת בעבודה ומרגיש שאני בדרך למשימת חיי. הסיגריה האחרונה שלי לשבוע הקרוב נדלקת. אני מתעכב על כל שאיפה. מתענג על הוצאת העשן. מתרווח בנוחות בספה. הסיגריה מנוצלת עד תום. מכבה אותה במאפרה. נותן עוד נשימה גדולה נוספת, וחוזר למשרד, חושב ביני לבין עצמי אם באמת אצליח לעמוד בשבוע שלם ללא עישון, ומרגיש כמי שיוצא עכשיו לקרב ענקים. בטח מחר יכתבו על זה בעיתון. הקרבה, הירואיות וגאווה - אלה התחושות שמלוות אותי.

 

"זהו, אני לא מעשן במשך שבוע" הודעתי ביתר חשיבות לשותפתי למשרד. היא הסתכלה עליי בבוז, מילמלה "נו, יופי. באמת הגיע הזמן" וחזרה לעבוד. זאת לא התגובה שציפיתי לה. כל הטענות על כמה העישון הוא אקט לא הגיוני בעליל נכונות. סיגריות הן ללא ספק אחד הדברים המטומטמים ביותר שאדם יכול לעשות לעצמו. כבר שמעתי אין סוף תיאוריות ומחקרים המסבירים על הסכנות שבמנהג המגונה הזה.

 

עם כולם אני מסכים ואת כולם אני מבין. ועדיין לא מצליח להשתחרר מההרגל הזה. אל תנסו להרביץ בי תורה, היא פשוט נכנסת באוזן אחת ויוצאת מהשנייה, ואני לא גאה בכך כלל. אני המקרה הקלאסי של נער מרדן שהלך אחרי העדר, והתחיל לעשן בגיל מאוד צעיר כדי להיות אחד מהחבר'ה. שנאתי את זה כשהתחלתי. זה הרי מגעיל. ובכל זאת עישנתי. תיכון, צבא, טיול גדול, לימודים - בכול אחת מן התחנות הללו, הסיגריה הייתה חלק מהדי אן איי. אין לי ספק שההתמכרות כיום לעישון נובעת בעיקר מכוח האינרציה, מאשר מהצורך לניקוטין.

כמה קשה בגיל 27 לחשב דפוס התנהגות מחדש
תצלום: sxc, תצלום לובי: מעיין גל

ההתמכרות שלי היא לרגעים המתים שהסיגריה פותרת ביתר קלות, להווי החברתי שהיא מאגדת סביבה ולשתיקות המביכות שהיא ממלאת. העישון הפך להיות מצרך שאני זקוק לו. הסיגריה היא פשוט חלק בלתי נפרד מהיום שלי, מההפסקות שלי ומהלו"ז שלי. שבוע ללא עישון מבחינתי לא נמדד באתגר לא לצרוך ניקוטין אלא בלנהל שגרת חיים בלי הסיגריה. וזה קשה. אני לא כל כך יודע איך זה עובד. אני לא מכיר את עצמי ככה.

 

ראשית, הייתי צריך למצוא לי משהו להתעסק איתו. בין שאר הדברים התמכרתי לעצם ההתעסקות עם הידיים. הדבר המתבקש והנפוץ לתחליף סיגריה הוא אוכל. אז דאגתי לי לצנצנת של סוכריות גומי. אומנם בשבוע זה פחות ניכר, אבל אין לי ספק שעליתי מספר מכובד של גרמים. זו בעיה מוכרת שאלה המפסיקים לעשן מוצאים נחמה באוכל ומעלים במשקל במהרה. יכולתי להבין אותם. אז אכלתי כמויות לא קטנות של נחש, דולפין, ביצה ובננה מגומי. זה היה לא פחות קשה מלא לעשן.

 

ההפסקות שלי בעבודה התקצרו. הייתי הרבה יותר במשרד. גם כשחבריי יצאו להפסקה, נשארתי בפנים. הרגשתי שהישיבה בחוץ היא חסרת תכלית. יושבים, מדברים ושותים כוס קפה אבל אם זה לא מלווה בסיגריה, ניתן לעשות את הדברים הללו בפנים. היציאה החוצה איבדה משמעות. בפעמים שכן יצאתי, נהניתי פחות מהחוויה ויותר חיכיתי שהמפגש ייגמר. הייתי על קוצים.

 

הרגשתי במהלך השבוע הזה שאני צריך להיות הרבה יותר חד. אני עדיין לא יודע אם זו הייתה סתם הרגשה או שבאמת זה מה שנדרש ממני, היות שאין לי סיגריה ביד. לא היו לי תירוצים סתם לבהות או סתם להתרווח בנוחות. הייתי צריך לדבר הרבה יותר, לעניין הרבה יותר ולהיות קשוב הרבה יותר. כל אותם הדברים שעד אותו שבוע לא היו במודעות שלי בכלל, כעת קיבלו חשיבות רבה, במיוחד המודעות העצמית שלי. הייתי מודע הרבה יותר לנעשה סביבי, לטוב ולרע ולא היה לי נוח עם זה בכלל.

 

יום ראשון, שעה 10. שבוע אחרי. הדלקתי סיגריה. "עמדתי בשבוע ללא עישון" הכרזתי בגאון באוזני שותפתי במשרד. "וחזרת לעשן" היא ענתה לי בבוז. שוב, לא התגובה שציפיתי לה. אבל אני יודע שהיא צודקת. היה מתבקש שאמנף את השבוע בשביל להפסיק סופית, אבל אי הנוחות הרגה אותי. מהתיכון הסיגריה היא חלק ממי שאני ומדפוס ההתנהגות שלי. ככה חבריי מכירים אותי, ויותר מכך, ככה אני מכיר את עצמי. זה קשה בגיל 27 לחשב דפוס התנהגות מחדש. הסיגריה חזרה, ואיתה כל המפלטים הקטנים שהיא מעניקה לי. בלי גומי, בלי חוסר נוחות, אבל עם הרבה הלקאה עצמית על כך שאני לא מצליח להשתחרר מהטיפשות הזו. כשאהיה אבא אפסיק לעשן. מבטיח. מקווה.

 

בחזרה לעמוד הראשי של הפרוייקט>>>>

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©