הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
תחשוב על פיל ורוד
 
168 שעות של כאבי תופת ברקות, גרון אדום ועצבים עברו על שגיא פלדמן ללא קפה. בסוף, רק דמיון מודרך עזר לו לשרוד משמרת לחוצה כשברקע כולם מציעים לו לשבור את הנדר
מאת שגיא פלדמן | 03.04.2015
 

 >>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

 

עכשיו אני מבין את כל אלו שאומרים שהם בקריז ומתנהגים כמו זומבים בלי התראה מוקדמת. כל רגעי האתנחתא שלי במהלך היום, מלווים בדרך כלל בכוס קפה ביד ימין, קרני שמש מרגיעות ובתחושת שלווה של ניצחון על הכול, במיוחד על הזמן. זנחתי, נטשתי אפשר אפילו להגיד הפקרתי חבר טוב, מכר למלחמה היומית בתשישות. לא ברור לי עדיין איך כוח הרצון והתחכום כמעט גרמו לי להאמין שאני מסוגל בלעדיו.

 

תהיתי לעצמי אם אימון בוקר בחדר כושר יעזור לי? שטיפת הפנים במים מקפיאים כל כמה שעות תחדד את החושים? האמת, העיניים נפקחו והאנרגיות קפצו אך רק לרגעים ספורים. זה לא אותו הדבר, די עבדתי על עצמי. החוסר בקפה בעט במצוי וצחק על הרצוי. הפסדתי כל כך הרבה רגעים של הטקס היומי שאמור להתבצע לאחר צחצוח השיניים. נמנעתי מחיפוש התנוחה הנכונה על הספה, שפתאום נראתה לי שונה. וכשכבר התיישבתי עליה בפינה השמאלית הקבועה משהו הרגיש לי חסר. כאילו יצאתי מתוך איזו סדנת גמילה.

 

למה לעזאזל הייתי צריך לוותר על אחד הדברים האהובים עליי? 168 שעות של כאבי תופת ברקות ותוהו ובוהו בראש. נרדפתי על ידי ליחה מצטברת, מין חולי שגרם לי בן רגע להפוך לקשיש, גרון אדמדם שבכל יום מחדש ניסה להתרגל לתחושת חילופי העונות, באופן הקיצוני ביותר. עצבים מלווים בחוסר סבלנות שהקבילו לתחושת שיר של קורין אלאל שמתנגן ללא סוף. שבוע של מחסור חמור בסם האהוב עליי, קפה, ובשותף הבלתי נפרד שלו, קפאין, לא עשה עמי חסד.

החברים ה"טובים" שלי התקילו אותי כול השבוע בהזמנות לקפה
תצלום: זהר שעוני תצלום לובי: סתיו רומי הדר

 לא שתיתי קפה ונמנעתי מללגום ואף לאכול את כל המוצרים שעלולים לעורר אותי. אפילו לא נגעתי בבני הדודים - תה וחטיפי אנרגיה שעשויים להכיל מנת קפאין. התקרבתי לצד הבריא ביותר, והבנתי שחליטת תה ירוק על הבוקר עם נגיעות ג'ינג'ר זה נחמד. אומנם די חיוור ורחוק מלהיות קפה, אבל בכול לגימה הרגשתי ליטופים בגרון. המוח כבר היה בסיפור אחר, הוא יצא לטייל ברחבי הארץ לשבוע. הגוף זז בקצב משלו. בכל יום הרגשתי את תרדמת המתים מכה בי ללא רחמים.

 

צץ לי רעיון להצטרף למועדון חברים. כמו שקיים הנוסע המתמיד שכולנו מכירים. אולי לקחת חלק במועדון שותי הקפה? כן, זה מה שאני צריך, אז בדיתי לעצמי אחד כזה בראשי. הייתי מוכן להוריד את כמות הצריכה היומית בחצי, רק בשביל לקבל עצות איך לעבור את השבוע. בתור פילנתרופ, נשבעתי לעצמי שהמקסימום הוא לרדת לשתי כוסות קפה ביום. יותר מכך והבחור יהפוך לאנטיפת. העיקר שאקבל את הקפה שלי, ומיותר לציין כמו שאני אוהב. לא טרחתי לבקש עצות, נשכתי שפתיים מדי יום.

 

במקום שקיים בי הצורך הכי חזק לקפה, בעבודה היו רחוקים מלרחם עליי. מישהו החליט להשמיע את השיר של אריק איינשטיין ז"ל, והוא נתקע לי בראש כמה שעות טובות. "אז תשתה קפה טורקי ותתעורר, אתה המשורר. אז תשתה קפה טורקי זה עולמי. אם לא תשיר אז מי ישיר, אז מי?" זמזמתי לעצמי במהלך המשמרת. בינינו שיר מצוין אבל השתוקקתי כל כך למשקה המהולל, והייתי עסוק בדמיון מודרך "תחשוב על פיל ורוד, תחשוב על פיל ורוד" רק כדי להימנע מלשתות קפה.

 

רק עושה הצגות 

 

"איזה כיף שיש המון חברים" ממש תענוג. במקום לעודד אותי ולעזור, פעם אחר פעם כולם ניסו לפרגן לי, לחברם הטוב, בהזמנות מיותרות לקפה על חשבונם. במיוחד גילי שניסה להתקיל אותי על בסיס יומי, כשהבחין שאני רק עושה הצגות וכולי מרגיש סמרטוט. "זה התחיל משני הורים" - אימא ואבא שלי הם ללא ספק העוגן בחיי, אבל השבוע הם הציעו לי לשתות קפה הרבה יותר מהרגיל, וכמעט גרמו לי לשקוע. אין לי מושג אם זה מאהבה רבה או שסתם הם נהנו לענות אותי.

 

אחותי גם לה לא היה חסר. "בוקר טוב אחי היקר" היא שלחה הודעת וואטסאפ מלווה בתמונת קפה מגרה של הבוקר (אל תדאגי, שוליק, הכול כתוב בפנקס). העיקר שחברה שלי הרשתה לי להכין לה את הקפה של שבת בבוקר (מודה לך, סיגל יקירתי). כמו גיבור עמדתי בכל הפיתויים, וזה העיקר. לבשתי חולצה מכופתרת, סידרתי את המוהיקן בנטייה קלילה שמאלה, וענדתי שעון שראוי להיות נוכח באירוע וקפצתי לשתות את הקפה הראשון לאחר שבוע. פתאום הצבע נראה לי מהפנט והארומה מטריפה, הרגשתי סערה בנחיריים. איזה קרנבל, כמה זה טוב.

 

איך נטשתי אותך? הרי הכול היה סוג של משחק. השלוק הראשון זרם לו במורד הגרון לאחר הפסקה קצרה, והרגשתי את הקפאין מתחיל תהליך דיפוזיה זריז מן הכוס למעמקי גופי. ממש אורגזמה. כמה נחמד היה לחייך לעצמי בבית הקפה. מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר? ברור שהשאלה הזאת רטורית. כבר הבנתם מי ידו על העליונה. ניצחון מוחץ אך חווייתי ומאתגר לאלוהי הקפה 2-0. שער אחד על כך שבכלל העזתי להתעסק איתו, למרות הטריקים שלמדתי על כוח הרצון. והשני כי הבנתי שהאהבה בינינו אפלטונית, אך ראויה להתקיים בעולם. מקיאטו, אספרסו, נס או קפה שחור על הפינג'אן - זה כל הקסם.

 

בחזרה לעמוד הראשי של הפרוייקט>>>>

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
2 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
1. אחלה טור שגיא
יונתן 03.04.2015
 
 
2. קפה בקרנף עליי !!
ליאור 10.04.2015
 
 
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©