הזיקית
 
 
   
 
 
  עמוד הבית
|
כנסו-כנסו
|
אודות
|
צרו קשר
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חיפוש:
 
 
חפש
 
חיפוש מתקדם>
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חביתה ושתי פרוסות לחם בפוקוס
 
כשהיא קמה בבוקר, מחכה לאוטובוס או משתעממת בדייט כושל - זהר שעוני מפעילה את אפליקצית האינסטגרם. עכשיו היא עברה שבוע שלם של התנזרות. קרה משהו?
מאת זהר שעוני | 03.04.2015
 

>>> העמוד של "הזיקית" בפייסבוק

 

שבת בבוקר, אני מנסה לחלץ את עצמי מהמיטה אחרי משמרת ערב עמוסת לקוחות והזמנות. השעון המעורר על נודניק מציק כהרגלו ואני מבינה שרגעי החסד שלי נגמרו - הגיע הזמן לקום אל העולם או מה שאני אוהבת לכנות אותו בשם "בוקר". שלי כבר היה מתוכנן מא' ועד ת'. אני מתעוררת, שותה קפה, לוקחת את ערימת הדפדפות השמנמנות, עטי ה-0.4 וקולקציית המרקרים שעושים לי טוב על הלב ומתיישבת כדי ללמוד למבחן. 

 

רק שבמקום זה, אני מוצאת את עצמי עסוקה בלצלם את ארוחת הבוקר שלי. ניסיתי כבר כל זווית אפשרית - מלמטה, מלמעלה, מהצד, בזווית אלכסונית, תוך שימוש בפוקוס הידני שמובנה אצלי באייפון - הכול כדי להמחיש את יצירת המופת שלי - חביתה עם שתי פרוסות לחם קל וסלט סופר-מגרה. כיף כיופים. הרומן שלי עם האינסטגרם התחיל לפני ארבע שנים, הרבה לפני שדבק בו הכינוי "אינסטוש". אז, כשהאפליקציה עוד הייתה בחיתוליה, היה מספר מאוד מצומצם של אנשים שהשתמש בה כדי להלביש מגוון פילטרים על תמונות שונות. 

 

המילה "מיינסטרים" הייתה לגמרי גסה באותה תקופה. אבל זה היה רק עניין של זמן עד שהאינסטגרם תפס תאוצה, והפך לאפליקציה כמו שאנו מכירים אותה כיום - רשת חברתית פופולרית, עד שפייסבוק זיהו את הפוטנציאל, ומיהרו לרכוש אותה - if you can't beat them-join them. האינסטוש טומן בחובו שלל קהילות מדומיינות שלא מפסיקות לייצר תוכן, והתחושה היא שלכל אחד יש מקום וביטוי בה. החל מקהילות של צלמים וחובבי בישול, ועד לפאשניטסות וספורטאים.

פתאום הבנתי למה כל כך נוח לי בבועת האינסטוש 
תצלומים: זהר שעוני 

האפליקציה, שהייתה לגמרי אנדרדוג, הפכה למיינסטרים לחלוטין, ואפילו מהווה כלי שיווקי מוכר - לא במקרה תראו אושיית אינסטגרם כמו נטלי דדון מצטלמת עם חטיף אפוי אחרי אימון  TRX מפרך. כיאה למי שמחשיבה את עצמה מכורה, אני מתחזקת שני חשבונות פעילים - אחד שמשמש לי מעין תיק עבודות, ומכיל את שלל התצלומים שלי, והשני, איך לא, מסקר את חיי היום יום שלי - מה אכלתי בבוקר, מה לבשתי בצהריים, סלפי מול המראה ועוד אחד עם חברה.

 

היום הראשון שבו התנזרתי מהאינסטגרם גרם לי להבין כמה היד קלה על האפליקציה. באופן טבעי נכנסתי לעולם הווירטואלי שכל כך מושך אותי. הרי יש שם חיים שלמים, ואם אתה לא שם - אתה לא קיים. אז החלטתי לגרור את האפליקציה לתיקייה נסתרת, כך שאם אתפתה - לא אפול במלכודת הדבש הזו. מאוחר יותר, כשהגעתי למשמרת במסעדה, רציתי להראות לחברה שמלה הורסתתתתת שראיתי (איך לא?) באינסטגרם. אבל לא הייתה לי שום ברירה אלא לתאר לה בהתלהבות את הגזרה. זה היה רק עניין של שניות עד ששלפתי את האייפון וכמעט נכנסתי לאפליקציה.

 

הרי אין טוב יותר ממראה עיניים. אולם מהר מאוד הפנמתי את רוע הגזרה, והתחלתי להשלים את התיאור של השמלה בעל פה. שבוע בלי אינסטגרם יצא לדרך אינדיד. במהלך השבוע מצאתי את עצמי בעיקר עצבנית, שכן האינסטגרם עוזר לי בכל סיטואציה. כשאני פוקחת את העיניים - אני נכנסת לאינסטגרם, כשאני מחכה שעות לאוטובוס המקולל - אני נכנסת לאינסטגרם, כשאני בדייט כושל והפרטנר מתפנה לשירותים - אני נכנסת לאינסטגרם. טוב נו, גם לוואטסאפ, כדי לעדכן את ה-BFF בסטטוס יחסינו לאן, ואם בכלל.

 

התחושה הזו, כשהיד מדפדפת על הפיד, נותנת לי שלווה. הרגע הזה, אחרי שהעליתי תמונה והציפייה לתגובות וללייקים היא עילאית, ומי שיגיד שלא - משקר. מהר מאוד הבנתי שאני מגה שטחית, ושאני צריכה להעמיק את תחומי העניין שלי, אז איכשהו גלשתי באתרי החדשות והתעדכנתי באקטואליה, ופתאום הבנתי למה כל כך נוח לי בבועת האינסטוש. #טוטאלימכורה.

 

בחזרה לעמוד הראשי של הפרוייקט>>>>

 
הוספת תגובה  הוספת תגובה
 
הדפסה  הדפסה
 
שילחו לחבר  שילחו לחבר
כנסו כנסו
 
0 תגובות
לקריאת כל התגובות ברצף
 
עוד בנושא זה
 
 
עוד מאותו כותב
 
 
 
powered by 
  המערכת
 
 
הזיקית בפייסבוק
 
 
בית הספר לתקשורת
 
 
רדיו קול הקמפוס
 
 
תנאי שימוש
 
כל הזכויות שמורות ©